בטורקיה נוסדה מדינת הג'יהאד

לפני כחודש התכנס בטורקיה האיחוד העולמי של אנשי דת מוסלמים בכירים, ופרסם את "אמנת חכמי הדת של האומה בנוגע למבול אל־אקצא והשלכותיו". זו היתה ההתייחסות המשמעותית הראשונה של העולם המוסלמי הדתי לטבח 7 באוקטובר, אחרי כמעט שנתיים שבהן לא הצליח להוציא אמירה מוסרית ברורה בנוגע לזוועות שנעשו בחפים מפשע בשם האסלאם. אלא שגינוי לא היה שם. להפך - 350 אנשי הדת התכנסו במטרה לתת "הכשר הלכתי" לטבח. הם הגדירו אותו "ג'יהאד הגנתי", חלק מחובת מלחמות הג'יהאד של ארגונים מוסלמיים ושל מוסלמים בכלל, והדפו את הקריאות לפירוק חמאס מנשקו.

המיקום לא מפתיע - טורקיה היא מעוז של האחים המוסלמים וחלק מציר ההתנגדות. מה שמפתיע הוא העובדה שלאחרונה טורקיה השתתפה בוועידה בינלאומית של האו"ם בניו יורק לקידום "פתרון שתי המדינות". הוועידה, שהתקיימה ב־29-28 ביולי, נוצרה בעקבות החלטתה של העצרת הכללית של האו"ם ב־3 בדצמבר 2024, שבמסגרתה הוקמו שמונה קבוצות עבודה בראשות משותפת של מדינה אירופית ומדינה לא אירופית, לרוב ערבית.

אחרי שערכו "סבב התייעצויות רחב" עם המדינות החברות באו"ם ועם ארגוני חברה אזרחית, הקבוצות היו אמורות "להתוות דרך מעשית לקידום פתרון שתי המדינות". כמיטב המסורת הקולוניאלית, נציגי מדינות אירופה יושבים ו(חושבים שהם)מחליטים על גורל המדינה היהודית. בין הקבוצות: "מדינה פלשתינית ריבונית ומאוחדת החיה לצד ישראל", בראשות ספרד וירדן; "ביטחון לישראלים ולפלשתינים", בניהול אינדונזיה ואיטליה; "נרטיב לשלום", בניהול קנדה, מקסיקו ולא אחרת מאשר קטאר; ו"שימור פתרון שתי המדינות", בהנהגת אירלנד וטורקיה.

בהכנות לוועידה השתתפו גם ארגוני חברה אזרחית מישראל, שעצם הזמנתם נועדה למראית עין של שותפות ישראלית בהתוויית הדרך. בפועל, הנציגים הישראלים יישרו קו עם הנרטיב החמאסי והאירופי הפרו־חמאסי כבר ב־8 באוקטובר, בקריאה לסיום המלחמה ובתמיכה בלתי מסויגת בקמפיין הג'נוסייד וההרעבה. גם הם, כמו המדינות שהשתתפו בוועידה, מתייחסים לממשלה הנוכחית כלא־לגיטימית, בהנחה שהיא תתפרק בקרוב ושלאחריה תגיע ממשלה נוחה יותר לתפעול.

מה שמפתיע הוא העובדה שלאחרונה טורקיה השתתפה בוועידה בינלאומית של האו"ם בניו יורק לקידום "פתרון שתי המדינות"

חלק דומיננטי בוועידה לקחה קטאר, המשחקת משחק כפול, כהרגלה. מלבד הכנסת האורחים הממושכת שלה לבכירי חמאס, היא גם הכוח המוביל את קמפיין ההרעבה, שמטרתו הלא מוצהרת היא לאלץ את ישראל לעצור את המלחמה ולהותיר את חמאס בהנהגת עזה. על אף תמיכתה המוחלטת בחמאס לאורך השנתיים האחרונות, כמעט מייד אחרי הטבח היא קיבלה תפקיד של מתווכת בין ישראל לחמאס. כך, מצד אחד היא מתנגדת לפירוק חמאס מנשקו ולפירוק הארגון, ומהצד השני היא מקדמת את שלטון הרשות הפלשתינית גם ברצועה. את המשחק הזה אירופה קונה בהתלהבות.

במציאות, "היום שאחרי" נראה רחוק מתמיד. הנרטיב הפרו־פלשתיני שהתבסס בעולם מנוגד לפתרון שתי המדינות, וקורא ל"פלשתין אחת" מוסלמית מהנהר ועד הים. המסרים של חמאס נישאים בפיהם של פעילי זכויות אדם, במנותק מהסיפור ההיסטורי של ארץ ישראל, ובעיקר מהפרדיגמה של אוסלו. בדמיון המערבי, אין כאן סתירה. זהו אותו דמיון שפעל בהסכם סייקס־פיקו לאחר מלחה"ע הראשונה. גם אז שרטטו ידיים אירופיות את גבולות המזרח התיכון מבלי שהכירו או התחשבו במציאות האתנית המסוכסכת במדינות החדשות.

על הריסות המדינות המזרח־תיכוניות שימש אותו דמיון מצע לפריחת עשרות ארגוני טרור, שגזרו על האזור סבבים אינסופיים של שפיכות דמים פרועה. זהו גם הדמיון שהוביל את אוסלו - עוד מופע יומרני בחסות המערב, שנחתם גבוה מעל הציבור הישראלי והפלשתיני. החידוש בוועידה הנוכחית הוא שלחגיגה הקולוניאליסטית הצטרפו נציגי מדינות כמו ערב הסעודית, קטאר וטורקיה, ששואפות לקדם עתיד של אימפריאליזם מוסלמי בשטחים רבים בעולם, כולל המזרח התיכון.