רוני הייתה בת שנתיים וחודשיים ועלמא בת חצי שנה כשעמרי נחטף לעיניהן לעזה. רוני חוגגת היום ארבע. מאז, הן שואלות כל יום את לישי אחותי: "איפה אבא? מתי הוא יחזור מעזה? למה הוא שם?" ילדה בת ארבע שאוספת את החברים בגן, ומבקשת מהם לבוא ולעזור לה להחזיר את אבא.
ואני באמת שואלת - איך אפשר לחיות ככה? עמרי, אבא של רוני ועלמא, עדיין בשבי חמאס 663 ימים. בשבי האכזרי ביותר שבני אדם מסוגלים להעלות על דעתם.
לפני שבועיים נאחזתי בתקווה שזה אפשרי, שעמרי יכול להיות לצידה של רוני ביום ההולדת שלה. זה הרי במרחק החלטה. ביקשתי שלא תיתנו לאחיינית המדהימה שלי לבקש את המשאלה הכואבת כל כך מעל נר של עוגת יום הולדת "שאבא וכולם יחזרו מעזה".
הילדות האלה נושאות בגופן ובנפשן את האימה. גם עכשיו, כשהן בכרמים, שומעות את הבומים מעזה, ממש כמו בנחל עוז. איפה אפשר להרגיש פה בטוח? הבן שלי בן 11, ילד שגר שלושה וחצי ק"מ מרצועת עזה. ילד שלא נרדם בלילות, ילד שיודע שדוד שלו שם. שיודע ש-41 חטופים נרצחו בשבי, ולא מצליח להבין למה לא מחזירים את עמרי. מה אומרים לילד בן 11 שמבין הכול? דור שלם של ילדים בנגב המערבי, שגדלים בתוך חוסר ודאות, פחד, אובדן אמון. אתם מחרבים להם את הנפש. אתם מחרבים לנו את היכולת לדמיין עתיד.
כשחזרתי הביתה לאור הנר, הרגשתי קושי פיזי ונפשי עצום. עמרי עדיין שלושה וחצי ק"מ ממני, עמרי ועוד 49 חטופים וחטופה. העם אמר את דברו, 80 אחוז מהציבור תומכים בהסכם שיפסיק את הטירוף הזה, אבל כבר ארבעה חודשים אנחנו בחידלון מוחלט. עוד "הותר לפרסום", עוד משפחות מפורקות. אין אסטרטגיה. אין תקווה. ואין שום תוצאה. הדרך לסיים את זה מונחת כבר עכשיו על שולחן. זה הצו הערכי שלנו, המוסרי שלנו. החזרת החטופים היא המפתח לריפוי לאומי. בלעדיהם - אין כאן ביטחון.
אנחנו עוקבים בדאגה ובחרדה אחר קריסת המשא ומתן, שוב. כל יום שעובר הוא סכנת חיים לחטופים, כל יום שעובר מגביר את סכנת ההיעלמות לחללים, החטופים שלנו הם בני אדם ולא כלי משחק, ויש אלטרנטיבה לעסקאות החלקיות שכשלו פעם אחר פעם, רק הסכם כולל שיביא להפסקת הלחימה. השבת כולם. בלי סלקציות, בלי להבדיל בין אחים ואחות.
מי שמתפלל עכשיו על חורבן הבית, אני דורשת שיתפלל גם על בנייתו, על הריפוי שלו. והיא לא תקרה אם לא נחזיר את כולם. עמרי שורד כבר 663 ימים של רעב וייסורים. אני מייחלת ומאמינה שאת החיבוק הבא הוא יקבל מרוני עלמא ולישי, מדני שציין השנה 80 ומכל העם.