בני גנץ. הפרק האחרון בקריירה הפוליטית?

תקופה קשה עוברת על יו"ר כחול לבן בני גנץ, שספק רב אם יעלה בידו להתאושש ממנה. עזיבתו של שותפו המרכזי למחנה הממלכתי גדי איזנקוט, לצד פרישתם של חברי כנסת של הסיעה, מתן כהנא ואורית פרקש הכהן, הם סימן נוסף לנפילתו הפוליטית של גנץ, שעשויה להסתיים בפרישתו מהחיים הפוליטיים לאחר תקופה קצרה של שש שנים.

השאלה המרכזית היא כיצד הפך בני גנץ מהתקווה הגדולה של גוש המרכז־שמאל להחלפת נתניהו (פעמיים), לפוליטיקאי שבקושי עובר את אחוז החסימה. האם מדובר בכפיות טובה של גוש המרכז־שמאל שאינו מסוגל להתמיד בנאמנותו למנהיג, או שהיתה זו התנהלותו הפוליטית של גנץ שפשוט בחר להיכנע לקצה השמאלי בגוש? ניתוח השתלשלות האירועים מראה לנו, שמדובר בתמונה מורכבת למדי.

גנץ החל את הקריירה הפוליטית שלו כהבטחה גדולה: היחיד שמסוגל להביא לסיום עידן נתניהו. בחירות 2019 א' הוכיחו שגנץ הוא המנהיג הבלתי מעורער של גוש המרכז־שמאל, כאשר זכה ב־35 מנדטים. אולם במקום להוביל את ישראל לאחדות לאומית, בחר להיגרר אחר שותפיו בגוש מתנגדי נתניהו שסברו כי מוטב לגרור את ישראל למערכות בחירות חוזרות ונשנות ולכאוס פוליטי.

ברגע של אחריות לאומית במשבר הקורונה ולאחר שלוש מערכות בחירות בתוך 11 חודשים, בחר גנץ לשלב ידיים עם נתניהו ולהקים ממשלת אחדות - דבר שהוביל להתפרקות כחול לבן.

השאלה המרכזית היא כיצד הפך בני גנץ מהתקווה הגדולה של גוש המרכז־שמאל להחלפת נתניהו (פעמיים), לפוליטיקאי שבקושי עובר את אחוז החסימה. האם מדובר בכפיות טובה של גוש המרכז־שמאל שאינו מסוגל להתמיד בנאמנותו למנהיג, או שהיתה זו התנהלותו הפוליטית של גנץ שפשוט בחר להיכנע לקצה השמאלי בגוש? ניתוח השתלשלות האירועים מראה לנו, שמדובר בתמונה מורכבת למדי

עם זאת, זמן קצר מאוד לאחר מכן בחר גנץ להתנהג בחוסר אחריות לאומית, כאשר בחר בשם שיקולים פוליטיים צרים להוביל להתרסקות חלום החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וגושי ההתנחלויות ביהודה ושומרון, מהלך שהיה מוביל לקביעת גבולותיה העתידיים של מדינת ישראל - והכל בחסות בינלאומית של ממשל טראמפ הראשון.

לאחר שעבר בשלום את בחירות 2021 עם שמונה מנדטים, וזאת לאחר שהסקרים חזו לכחול לבן לעבור בקושי את אחוז החסימה, נראה היה שגנץ מצליח לקבע את מעמדו לאחר שגייס לצידו את גדי איזנקוט וגדעון סער והקים איתם את המחנה הממלכתי.

למרות התוצאה המאכזבת בבחירות 2022 (12 מנדטים בלבד), דווקא הרפורמה המשפטית ומחאות קפלן שהשביתו את המדינה הובילו לשעתו הפוליטית היפה של גנץ, שנתפס כפוליטיקאי שיכול להוביל לאחדות בעם. בסקרים מפלגתו של גנץ נסקה ל־29 מנדטים והיתה למפלגה הגדולה בישראל.

רפורמה בהסכמה לא הושגה, אך מעמדו של גנץ המריא עוד יותר בעקבות מתקפת 7 באוקטובר. המחנה הממלכתי בראשותו קיבל 37 מנדטים בסקרים, לאחר שגנץ, שאמנם ישב בקבינט המלחמה, נתפס על ידי רבים כראש הממשלה בפועל, בעיקר בשל השפל במעמדו הציבורי של נתניהו בחודשי המלחמה הראשונים.

אולם כפי שהיה עם החלת הריבונות, גם הפעם בחר גנץ להיכנע לבייס שלו ולסוכני הכאוס בשמאל והחליט לפרוש מהממשלה, ועוד בזמן מלחמה. לאחר שלא הקשיב לאזהרות שבעקבות מהלך שכזה הוא עשוי למצוא את עצמו, כמו קודמיו בתפקיד המושיע הלאומי, בדרכו לעבר המדבר הפוליטי הנצחי - החל גנץ להידרדר בסקרים. אלו העניקו לו 22 מנדטים בתחילת יוני 2024 כאשר החליט להתפטר, אך נכון לאמצע יולי 2025 הוא מקבל שישה בלבד, ואף לא עובר את אחוז החסימה במקרה שאיזנקוט מקים מפלגה או חובר ללפיד או לבנט.

לסיכום, הקריירה הפוליטית של בני גנץ היא מסע פוליטי שממחיש היטב עד כמה הפוליטיקה הישראלית היא זירה אכזרית, בלתי צפויה ובעיקר הפכפכה.

עם זאת, אף שנראה כי הקריירה הפוליטית שלו הגיעה לסוף דרכה, מוטב להיזהר ועדיין לא להספידו. ראו ערך נפתלי בנט.

• ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS).מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"