המשאב הכי יקר עבור איראן לשיקום הפרויקט הרצחני שלה

בפרסית ישנו פתגם שאומר "אם אתה סבלני מספיק, ענבי הבוסר יהפכו למתוקים מאוד". רבות דובר על "הסבלנות האסטרטגית של המשטר האיראני", אבל האם באמת מדובר בסבלנות מחושבת ומוקצבת או בזבוז אין סופי של זמן עד שהכלים והתהליכים מסתדרים כפי שהאיראנים היו רוצים?

מלחמת 12 הימים הגיעה אחרי שנים רבות של הכנות, איסוף מודיעין והשקעת משאבים אדירים מצד ישראל ובנות בריתה במערב. אני עוד זוכר שכשהתגייסתי בשנת 1991 ליחידה של המודיעין הגלוי באמ"ן-חצב, מפקד חיל האויר דאז הרצל בודינגר אמר שישראל רוכשת מטוסי F-15 כי יום אחד ישראל תיאלץ לתקוף באיראן. אבל גם האיראנים התכוננו והתקדמו בתכניות הגרעין, הטילים והטרור שלהם (לאו דווקא בסדר הזה, שכן תכנית הטרור התקדמה מאוד ובעיניהם היתה מוצלחת מהיום הראשון), אם כי בצעדים איטיים מאוד, מה שגרם לישראל ולמערב לתת להם זמן.

ובאיראן, בניגוד למערב, למימד הזמן אין חשיבות וערך. אפשר להמתין ולבזבז זמן שנים רבות עד שתהליך יבשיל או תיווצר פירצה, למשל בדמות מלחמה פנימית במדינה אחרת, שתאפשר כניסה של המשטר האיראני לארוע ולהשתלט עליו, כמו שקרה בלבנון, סוריה, עיראק וכו (לכן ומנסיון קודם שלהם הם תלו תקוות רבות במאבק הפנימי בתוך ישראל).

המשטר האיראני מסוגל להאט את קצב עשייתו לטובת שרידות בלבד, וכמו הפתגם הנ"ל, להמתין עד שהענבים ימתיקו, או כמו האימרה היהודית הדתית "שב ואל תעשה - עדיף". לכן בשבועות שמאז המלחמה משרד החוץ האיראני המכונה ע"י המנהיג ח'אמנהאי עצמו "הזרוע המדינית של המשטר", פתח בקמפיין שמציג את איראן כקורבן של המלחמה, שאכן פגעה קשות במתקני הגרעין על לא עוול בכפו של המשטר.

על כן מבקש המשטר להעניש את ישראל (ממש בדומה לנרטיב של החמאס בעזה). הוא גם מציג מצג שווא של חזרת הציבור האיראני לחיק הלאומיות האיראנית ותמיכה שלהם במדינה, גם אם לא במשטר, כי כעת לשיטתם הוכח לעם שהאויב הציוני יפציץ אותו ויפגע בו ללא רחמים. גם כמות האיומים המילוליים מצד הגנרלים של משמרות המהפכה ירדה פלאים, הכל כנראה כדי לעבור את המשוכה של החודשים הקרובים ולהתחזק מחדש, ולהרחיק את האיום הצבאי והשפעת המלחמה ככל האפשר.

הסיבה היא שהם סבורים שכשהסכנה חלפה וראשו של המשטר, קרי המנהיג, לא נערף, אזי אפשר לספוג את הנזקים ולהמשיך במדיניות בזבוז הזמן עד שתימצא פירצה חדשה – אי התעניינות טראמפ בנושא האיראני, העמקת ההסתבכות הישראלית בעזה או בשל סוגיות נוספות. אז יוכלו לשוב לסורם ולעסוק מחדש בתכנית הטרור (שהוא סם החיים של המהפכה האיראנית ובלעדיה ובלי שליחת הזרועות לכל עבר אין מהפכה אסלאמית) או בכל תכנית הרסנית אחרת כלפי ישראל והמדינות המתונות במזהת ובעולם.

לכן, המשטר האיראני שמעולם לא דוגל בביקורת אמיתית, חקר האמת באירועי עבר לטובת תיקון השיטה וביצוע רפורמות מעמיקות, שוב לא רואה צורך בכך, כי בעיניו המשאבים האדירים שהאויב השקיע במלחמה היו זמניים ולא נשאו פרי במלוא מובן המלה, אלא הסבו נזק זמני שאפשר לתקן.

על המזבח הזה המשטר האיראני גם מקריב את הציבור האיראני, עומד כאמור בצד השני של המתרס ואינו מאמין כבר עשרות שנים בערכים ובמטרות המשטר. אומדנים שונים מעריכים כי כ-80% מהציבור האיראני איבד אמון במשטר שבחודשים האחרונים אף אינו מסוגל לספק לו מי שתייה, חשמל ואויר נקי לנשימה, וזה בנוסף לאינפלציה ואבטלה גבוהה ואתגרים נוספים ברחבי איראן.

גם המלחמה נגד ישראל לא הביאה אותו לתמוך מחדש במשטר שכן הוא רואה בשלטון כאחראי וכמי שיצר את בעיות היסוד של איראן, והיו אף כאלה ששמחו שסוף סוף גורם מערבי תוקף את המשטר שרצח רבים ממתנגדי המשטר וכלא אותם לשנים רבות. שמחה זו לא מתורגמת לעת עתה להתנגדות מאורגנת נגד המשטר, אם כי יש מחאות ספורדיות שונות ובעוצמות גבוהות יותר מבעבר סביב בעיות תשתיתיות וכלכליות, ואם יימצא המנהיג הנכון, הוא יוכל לתעל אותן נגד המשטר.

המערב וישראל בפרט צריכים להחליט אם שוב מעניקים למשטר האיראני את הזמן שהוא זקוק לו כדי להשתקם, או שנשארים ערים ומפקחים על התהליכים בתחום הגרעין והטרור "והורגים אותם כשהם קטנים". מכיוון שהמשאב האנושי של המשטר הוא מצומצם מאוד, אין זה הגיוני לאפשר להם לבנות דור חדש של מדעני גרעין ומפקדי משמרות מהפכה מנוסים, ובעיקר לזכור שכבר עברנו מלחמה מול האויב האיראני שהתגלה בכשלונו ולא כפי שדמייננו. הזמן צריך לפעול לטובת ישראל ולא לטובת המשטר האיראני.

בני סבטי-מומחה לאיראן במכון INSS  וממייסדי דובר צה"ל בפרסית