בשנת 1941 הכתה השואה ברומניה. סבתי הדסה היתה אז ילדה בת 8 שחייתה חיים נוחים יחסית בכפר קטן ליד יאסי, שבו גרה עם הוריה ועם אחיה אהרון המבוגר ממנה בשנתיים. שנאת היהודים תמיד פעפעה מתחת לפני השטח, אך החיים תחת הכיבוש הנאצי נהפכו קשים הרבה יותר.
באותו הזמן, סבי דוד ובת דודתו עדה, שחיו בעיר חוטין שבברית המועצות דאז, סבלו לא פחות - הגטו ותחושת הרעב במלחמה לא משו מזיכרונו של סבי עד יום מותו. בזמן שמשפחתי נאבקה לשרוד, מיליונים מיהודי אירופה עברו סלקציה לחיים ולמוות על ידי צוררינו.
הדסה, אהרון והוריהם שרדו ועלו ארצה בעלייה שחרטה על דגלה "לעולם לא עוד". דוד ובת דודתו עדה עלו גם הם, כדי להיות חלק מהחלום הציוני שצמח מתוך חורבות השואה - מקום מקלט בטוח ליהודים באשר הם.
הגטו ותחושת הרעב במלחמה לא משו מזיכרונו של סבי עד יום מותו - ב־7 באוקטובר הופרה ההבטחה למשפחתי ש"לעולם לא עוד"
ב-1949 הוריד טנדר קבוצת צעירים - ובהם סבי, סבתי ואהרון - על הדיונה שהפכה להיות קיבוץ ניר יצחק, נקודת התיישבות חדשה בנגב לחיזוק הגבול הטרי. ארבע שנים נאבקו על הפרחת השממה, ובתקופה זו פגש אהרון את עדה. השניים נישאו והקימו את ביתם בקיבוץ, על אף מתקפות הפדאיון מעזה ותנאי המחיה הקשים. ב-1953 הצטרפו גם הוריהם של אהרון והדסה, וסבא-רבא שלי עבד בבית האריזה של הקיבוץ עד גיל 94!
בדצמבר 1981 נולד טל, נכד בכור לעדה ולאהרון. כדור רביעי למייסדים, טל בחר לגור בקיבוץ ולגדל את ילדיו תחת מטחי טילים תמידיים - בחירה אידיאולוגית, כנגד האינסטינקט הבריא של כל הורה. כל משפחת חיימי בחרה לגור בסמוך לגדר, אשר מעבר לה ארגון טרור שנשבע להשמיד אותם שוב, שלושה דורות אחרי.
ב-7 באוקטובר הופרה ההבטחה למשפחתי ש"לעולם לא עוד". השואה קרתה שוב, בגבולות מדינת ישראל. טל, מפקד כיתת הכוננות, יצא להגן על הבית. הוא נרצח ביחד עם שותפו לכיתת הכוננות, ליאור רודאיף, וגופותיהם נחטפו לעזה.
הלחץ הצבאי מוצה
המלחמה הארוכה בתולדותינו גובה מאיתנו את מיטב ילדינו. מילואימניקים ממשיכים להקריב את חייהם ואת משפחותיהם, בזמן שממשלת ישראל עודנה מעבירה אספקה ישירות לאויב. חמאס הוכה אנושות ועזה נחרבה כליל, אבל אחרי 21 חודשים חייבים להקשיב לרמטכ"ל זמיר: הגענו למיצוי הלחץ הצבאי.
מכאן, רק מהלך מדיני ארוך טווח יוכל לעשות שינוי, וראשיתו בנישול חמאס מהנכס האסטרטגי היחידי שלו: החטופים. רק הסכם שישיב את כל החטופים ישנה דרמטית את מאזן הכוחות מול עזה, יציל את חיילינו משקיעה בבוץ העזתי המקולל, ויפתח לנו אפשרויות פעולה עתידיות.
הסכנה הקיומית היחידה לישראל היא התפרקות מערכיה, ובראשם "לא משאירים אף אחד מאחור". אחרי 21 חודשים, לא לתעדף את השבת כל החטופים זה המשכו של חטא הפקרתם. הסכם חלקי הוא הסכם שמכוון להשאיר חלק מהחטופים בעזה. טל הוא דור רביעי למקימי הקיבוץ ודור שלישי לסלקציה, רק שהפעם - את הסלקציה מכתיבה ממשלת ישראל.
משפחתי היא המהות של "משואה לתקומה". קמנו פעם אחת, ונצליח לקום שוב – אבל רק כשישיבו הביתה, בהסכם, את טל ואת שאר 49 החטופים.
הכותב הוא בן דודו של טל חיימי שנרצח ב-7.10 ומוחזק עד היום בעזה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו