בלא שום מחשבה - מהביצה הלבנונית לביצה הסורית

בעיניים פקוחות ובהתלהבות שאין להסתירה, אבל בלא שום מחשבה מעמיקה ולטווח ארוך, הולכת ישראל ושוקעת במעורבות חסרת תוחלת במלחמות עדתיות ושבטיות שאין להן סוף בסוריה, המדינה השכנה מצפון.

ציוץ ברשת X ובו סרטון של הפצצה של בניין המטכ"ל הסורי בידי חיל האוויר הישראלי גורם להד משמעותי, אבל כדאי ששר הביטחון יזכור שתפקידו הוא לגבש אסטרטגיה ביטחונית ולא לפרסם ציוצים מביכים ברשת, אלא אם כן מטרת המהלכים שאותם הוא מטיל על צה"ל לבצע היא אכן הציוץ והלייקים המתקבלים בעקבותיו.

ישראל היא מעצמה אזורית בעלת חשיבות ומעמד, ויש לה עוצמה צבאית שהופגנה שוב ושוב במלחמות שניהלה מול אויביה, אבל גם למעצמה כל יכולה יש מגבלות כוח שחשוב שתהיה מודעת אליהן. היא לא מסוגלת לבצע כל דבר שהיא רוצה בו או שעולה על דעתה, אלא צריכה לשקול את הרווח וההפסד ואת המחירים, ובעיקר אלו לטווח הארוך. את כל השיקולים האלו, למותר לציין, ישראל לא שקלה או הביאה בחשבון כשיצאה להרפתקה המפוקפקת החדשה בסוריה בשבוע שעבר.

זו הרפתקה מפוקפקת, משום שאיש ממנהיגי הדרוזים בסוריה לא ביקש את עזרתנו, ותחת זאת הם שבים ומדגישים את שייכותם למדינה הסורית ואת רצונם להגיע להבנה עם המשטר השולט במדינה. הדרוזים בסוריה אינם רוצים מדינה עצמאית משלהם, מה גם שלישות שכזו אין יכולת קיום עצמאית במנותק מהמדינה הסורית. הם גם יודעים טוב מאיתנו את חוסר התוחלת במעורבות הישראלית לצידם, שלא תביא לשום שינוי של ממש במציאות חייהם, אלא רק תסכן אותם.

והרי כל מי שלמד או מכיר את ההיסטוריה של המרחב הסורי במאות השנים האחרונות, דבר שברור שאי אפשר לומר על מקבלי ההחלטות אצלנו, יודע משהו על המאבקים והסכסוכים האתניים והשבטיים המאפיינים מרחב זה, שאין להם התחלה ואין להם סוף, וששבים ופורצים על לא כלום בכל כמה שנים.

הפכנו לרפובליקת בננות, התלויה לחלוטין ברצונו ובגחמותיו של נשיא ארה"ב. טראמפ אימץ אל ליבו את אחמד א-שרע ורואה בו פרטנר ובעל ברית ראוי

אותו קוצר ראות, ובעיקר תחושה של כוח שאין מאחוריה כל מחשבה, השקיעו אותנו בשנת 1982 במלחמה ובבוץ לא לנו בלבנון, שעלו לנו במחיר כבד ושמהם לא נחלצנו עד היום.

היה זה הנשיא טראמפ שצייץ בשלהי הקדנציה הקודמת שלו שסוריה היא "חול ומוות", ושהטעות הגדולה ביותר שארה"ב יכולה לעשות היא להתערב בסכסוכים השבטיים והעדתיים במדינה. דבריו של טראמפ חשובים לא רק משום שמפליא שדווקא אדם היושב אלפי קילומטרים מכאן השכיל להבין טוב מאיתנו את פני הדברים, אלא משום שטראמפ הוא היום מקבל ההחלטות גם עבורנו.

ישראל יכולה לשחק בכאילו, כאילו היא מדינה עצמאית, אבל את ההחלטות מקבל טראמפ בבית הלבן. כך הוא עצר אותנו מלהמשיך לתקוף באיראן, וכך עצר אותנו מלהמשיך לתקוף בסוריה. כמה מים עברו בירדן מאז הכריז מנחם בגין כי איננו רפובליקת בננות, העונה אמן אחרי כל דבר שהאמריקנים אומרים. היה זה כשהנשיא רייגן נזף בו בשל הפצצת הכור האטומי בעיראק ביוני 1981. אבל היום הפכנו לרפובליקת בננות, התלויה לחלוטין ברצונו ובגחמותיו של נשיא ארה"ב.

טראמפ אימץ אל ליבו את אחמד א-שרע ורואה בו פרטנר ובעל ברית ראוי. הוא מוכן להתעלם מעברו המפוקפק של האיש, וגם מן העובדה שחזונו הוא מדינה אסלאמית, דוגמת סעודיה או האמירויות, שבה מיעוטים אינם רצויים.

א-שרע מצידו מוכן להידבר איתנו, ובשיח עימו, ובגיבוי אמריקני, היה אפשר להבטיח לא רק את האינטרסים של ישראל, אלא גם את האינטרסים של בני העדה הדרוזית בסוריה.

אבל במקום זה ישראל הפעילה כוח במקום מוח, וכשישקע האבק נגלה שלא שינינו את מאזן הכוחות ומצב הדברים במדינה זו, אבל פתחנו חזית וחשבון דמים מיותר שעתיד לגבות מאיתנו מחיר כבד.