אנטישמיות ורצון למרק את המצפון: האובססיה האנטישמית של אירלנד

מעטים מבין אלה שעוקבים אחר הניסיונות הבינלאומיים להדיר את ישראל מהבמה העולמית, הופתעו מכך שנראה שאירלנד תהיה המדינה האירופית הראשונה שתהפוך יבוא סחורות המיוצרות ביהודה ושומרון לעבירה פלילית.

אירלנד הרי הפכה את ההתנכלות לישראל כמעט לספורט הלאומי שלה בשנים האחרונות, ורק בחודשים האחרונים ניסתה לקדם יוזמות נגד ישראל יחד עם מדינה אירופית בעייתית נוספת - ספרד. יוזמות אלה נכשלו לעת עתה, אבל אירלנד בשלה.

למעשה, את החוק שנקרא "שליטה בפעילות כלכלית (שטחים כבושים)" ניסתה אירלנד לקדם כבר בשנת 2018, אבל הוא לא נכנס לספר החוקים בשל קשיים משפטיים. לא מדובר בקשיים שוליים או מינוריים, אלא בקשיים מהותיים בדמות התנגשות חזיתית עם חוקי האיחוד האירופי שקובעים שלאיחוד הזכות לקבוע את מדיניות הסחר של חברותיו.

לפיכך, חברות האיחוד האירופי, ובהן אירלנד, לא יכולות להחליט על דעת עצמן להחרים מדינות או טריטוריות. נוסף על כך, החוק עלול להפר את ההתחייבויות של אירלנד במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO), הקובע שאין להפלות בין שותפות סחר.

לחקיקת החוק הזה יש שלוש משמעויות חשובות אחרות, מעבר לאלה החוקיות - דיפלומטית, מוסרית ומעשית. דיפלומטית, החוק יסבך, ובמידה מסוימת כבר סיבך, את אירלנד עם המעצמה החשובה בעולם - ארה"ב. לפי החוקים האמריקניים, לחברות אמריקניות, כולל אלה הפועלות באירלנד, אסור להשתתף בחרמות שארה"ב לא תומכת בהם.

חברות כאלה מעסיקות יותר מ-10% מכוח העבודה האירי, ועזיבתן את המדינה כדי להימנע מלבחור אם להפר את החוקים האמריקניים או האיריים, תפגע משמעותית באירלנד. הסנאטור לינדזי גרהאם, סנאטור מוביל ובכיר, כבר התבטא ואמר שמדינתו לא תתעלם מהניסיונות האיריים להחרים את ישראל, והוא אדם שלא הייתי ממליצה לאירים לנסות להכעיס.

מבחינה מוסרית, העובדה שאירלנד בוחרת לבדל את יהודה ושומרון משאר המדינות והטריטוריות בעולם היא לא פחות מחרפה. אירלנד לא מנהלת מסע צלב שכזה נגד חברות המייצרות בחבל שין-ג'יאנג שבסין, שבו מיליוני מוסלמים נרדפים, מעונים ונכלאים במחנות "חינוך מחדש".

כאשר נשאלו בכירים אירים בעניין, הם לא רק לא העלו את האפשרות להחרים סחורות המיוצרות בחבל ארץ זה, חלקן בכפייה - אלא הסתפקו באמירות רפות שלפיהן הבהירו לשותפיהם הסינים את עמדתם בנושא. למען ההשוואה, מדינות נאורות כמו ארה"ב, קנדה ובריטניה, שאמורות לקדם ערכים דומים לאלה של אירלנד, הטילו הגבלות על יבוא מוצרים מחבל ארץ זה.

לבסוף, מבחינה מעשית, החוק הזה לא יפגע רק ביהודים המתגוררים ביהודה ושומרון, אלא גם בפלשתינים. פלשתינים רבים עובדים במפעלים ובחברות הפועלות מאזור זה, למשל באזורי התעשייה מעלה אדומים וברקן. מה חושבים המחוקקים באירלנד שיקרה, כאשר יחרימו את מוצרי החברות הללו?

ההיגיון מכתיב שיקרה אחד משני דברים. האפשרות הראשונה היא שחברות אלה יחוו ירידה במכירות שתאלץ אותם לפטר עובדים, חלקם פלשתינים. לחלופין, יכולות החברות לבחור להעתיק את פעילותן לאזורים אחרים בישראל, כפי שעשתה חברת סודהסטרים לאחר שחוותה חרם בשל פעילותה ביהודה ושומרון. באזורים אחרים בארץ לא יוכלו החברות להעסיק פלשתינים, וכך הם ייפגעו אף יותר.

אירלנד לא מנהלת מסע צלב נגד מפעלים בחבל שין-ג'יאנג שבסין, שבו מיליוני מוסלמים נרדפים, מעונים ונכלאים במחנות "חינוך מחדש". רק נגד חברות ביו"ש

האובססיה של מדינות אירופה עם ישראל בכלל ועם יהודה ושומרון בפרט מונעת מכמה מניעים, ובהם אנטישמיות ורצון למרק את מצפונם של אותם אירופאים, אך במקרים מסוימים היא נובעת גם מבורות. את הבורות הזו יהיה קשה לתקן על ידי בריחה משיח, כמו שהדבר בא לידי ביטוי בסגירת השגרירות הישראלית באירלנד. יהודי אירלנד התבטאו נגד החוק, אך הם צריכים את ישראל שתסייע להם לסכלו - דיפלומטית, משפטית וציבורית.

הכותבת היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי וחברת פורום דבורה