"בחיים אל תעיר לבת שלך על מה שהיא לובשת". כך הסתיימה סדנת החינוך מחדש שהעבירה רותם סלע לליאור רז בפרק השני של סדרת הנדודים ״אוף רואד״ בערבות אסיה שבה מככבים השניים.
מי שהיה עד רק למשפט הסיום עלול לחשוב שרז מצדיק הטרדות מיניות או שולח את בנותיו בבורקה לבית הספר. אבל הסכסוך התחיל כשרז אמר שלא היה רוצה שבתו המתבגרת תוביל קמפיין הלבשה תחתונה.
האמירה - שיחתום עליה כמעט כל הורה בישראל - הפכה לאסורה בחסות הפרוגרס. ליאור רז הסביר שהוא לא רוצה שבתו תשדר משהו לא מתאים, וטרם השלים את המשפט קיבל מבול הטפות שמותר לכל ילדה ללבוש מה שבה לה, "לחגוג את גופה", ואם זה מעלה למישהו מחשבות לראש זו בעיה שלו. קל מאוד להסיט את הדיון למקום של הטרדות מיניות כפי שעשתה סלע, והיא כמובן צודקת שאין להטרדות מיניות הצדקה, אך זו לא סיבה לרוץ לקיצון השני ולעודד ילדות מתבגרות לחשוף (סליחה, לחגוג!) את גופן באופן שאינו תואם את גילן.
האמירה הנחרצת של סלע, שלפיה אסור להורה להעיר לבתו על לבושה, טומנת בחובה עיוות מוסרי וחינוכי ועוד צעד בטשטוש הגבולות בין הורים לילדים ובין ילדים למבוגרים. אם ההורה לא יחנך, מי יחנך? לריק החינוכי נכנסים סלבריטאים, חברות מסחריות ובעלי אינטרס אשר עושים על הילדים סיבוב יחצני באצטלה פמיניסטית. בחסות העצלות ההורית והצביעות החברתית, נוצרה נורמה שלפיה בנות המחפשות העצמה ושחרור, חוגגות את גופן באימוץ קוד לבוש מינימלי. הבנים אינם מושא העצמה של שום זרם חברתי, הם יכולים להמשיך ללבוש בגדים יפים ונוחים.
האמירה הבעייתית יותר היא בדבר חינוך, או אי־חינוך הילדים. סלע מציעה גישה ברוח תעשי רק מה שאת אוהבת ומה שעושה לך טוב, כאילו אנחנו חיים בוואקום ויכולים לעשות מה שאנחנו רוצים ולא יהיו לכך השלכות. אבל יש סיבה לכך שהורים לא רוצים שבנותיהן המתבגרות יסתובבו בלבוש חשוף המשדר לסביבה שהן נשים בוגרות. זה לא משחרר, זו מקפצה שמדלגת על שלב הנעורים במעבר מילדות לנשים. זה בור שקל להורים ליפול אליו ולא להיכנס לעימותים כי "ככה בנות הולכות היום", אבל זה בדיוק המקום שבו תפקיד ההורה נדרש.
האמירה הנחרצת של סלע, שלפיה אסור להורה להעיר לבתו על לבושה, טומנת בחובה עיוות מוסרי וחינוכי ועוד צעד בטשטוש הגבולות בין הורים לילדים ובין ילדים למבוגרים. אם ההורה לא יחנך, מי יחנך? לריק החינוכי נכנסים סלבריטאים, חברות מסחריות ובעלי אינטרס אשר עושים על הילדים סיבוב יחצני באצטלה פמיניסטית. בחסות העצלות ההורית והצביעות החברתית, נוצרה נורמה שלפיה בנות המחפשות העצמה ושחרור, חוגגות את גופן באימוץ קוד לבוש מינימלי. הבנים אינם מושא העצמה של שום זרם חברתי, הם יכולים להמשיך ללבוש בגדים יפים ונוחים.
במדינה שלנו יש ציבורים ליברלים מאוד ודתיים מאוד, גם בשיח הלבוש אין אמצע והוא נע בין שיח פוריטני מחמיר לשיח מתירני קיצוני. רגע אחד יופייך בצניעותך ואל תכשילי את הרבים, ורגע אחר את מועצמת לעשות מה שבא לך, עדיף בביקיני. בתוך המרחב הדיכוטומי הזה עלינו ליצור מקום לשיח של אמצע, שאומר שלא כל כיסוי הוא דיכוי וכל חשיפה היא הפקרות.
שיח שמכיר בכך שהבגד הוא כרטיס הביקור החברתי שלנו והוא שמשדר לעולם מי אנחנו לפני שהוצאנו מילה מהפה. שיח שקובע נורמות שלפיהן ילדות יידעו שאסור לאף אחד להטריד אותן לא משנה מה לבשו, אבל לא צריך לבוש מינימלי בשביל לגור בכיף בתוך הגוף שלנו. והכי חשוב: אולי לפני שמעודדים נערות צעירות לחגוג את גופן, אפשר להציע להן להתחיל לחגוג את מה שלמוח ולאישיות שלהן יש להציע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו