יש פתרון למחסור במורים

בימים אלו מאות בתי ספר עוד מחפשים מי ינהל אותם בשנת הלימודים הבאה, ואלפי בתי ספר מחפשים מורים בנרות. כבר שנים מדברים על כך שחסרים מורים למתמטיקה, למדעים ולאנגלית, ושבאזורים מסוימים יש מחסור כולל במורים. שר החינוך עצמו אומר שחסרים כיום כ־1,700 מורים במערכת. הוא רק שוכח שהפתרון כבר קיים, הוא פשוט לא משתמש בו.

כמעט שלוש שנים עברו מאז הסכם השכר האחרון בין משרד האוצר להסתדרות המורים, שבו הוסכם כי עד 6% ממצבת המורים תועסק בחוזים אישיים. ואמנם גלגלי השיניים של המערכת הציבורית עובדים לאט, אבל בקיץ שעבר כבר פורסם קול קורא לסטודנטים ולבוגרים של תארים מתקדמים להגיש מועמדות במסגרת פיילוט של 200 משרות במחוזות תל אביב ומרכז שסובלים מהמחסור הכי חמור במורים. בתוך כמה ימים הגישו יותר מ־700 אנשים מועמדות, ובהם אנשי הייטק, בוגרי הטכניון ומכון ויצמן ואוניברסיטאות אחרות. לו היו מקבלים מתוכם את ה־200 המתאימים ביותר, הם היו מקבלים שכר התחלתי גבוה יחסית, של 16-15 אלף שקלים, ללא קביעות ועם פחות מגבלות ביורוקרטיות על המנהלים.

לאחר כישלונות חוזרים למשוך את מיטב הצעירים אל שדה החינוך, נראה כי לראשונה נמצאה נוסחה אפשרית, אך היא כוללת ממד של ביזור - היא מפחיתה את מידת השליטה של משרד החינוך בבתי הספר ובכוח ההוראה, והיא יוצרת ערוץ העסקה אלטרנטיבי לארגוני המורים. שום גוף לא אוהב לאבד כוח ושליטה, אבל לקראת שנת הלימודים הבאה משרד החינוך, ובראשו שר החינוך קיש, יצטרכו לבחור בין טובת התלמידים ובתי הספר לבין שימור השליטה הריכוזית ולפיתת החנק של המערכת.

כמה שנים אנחנו מקטרים על כך שסף הכניסה להוראה לא עולה? אותם אלו שהגישו מועמדות לחוזים האישיים לא יעזבו את העבודה שלהם כדי ללמוד לימודי הוראה ולא ייכנסו בדרך החתחתים של ההסכמים הקיבוציים. לא מעניין אותם שבעוד 20 שנה השכר שלהם יהיה גבוה, ובטח שלא מעניינים אותם הקביעות או הייצוג של ארגוני המורים. הם רוצים ללמד, אבל בלי כל הביורוקרטיה והסחבת מסביב.

אז פרסמו פיילוט וקול קורא להגשת מועמדות, אבל ברגע שיפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, הפכה שולחן, משרד החינוך מייד נסוג והקפיא את הפיילוט. טענתה של בן דויד מגוחכת: היא טוענת כי אמנם חתמה על ההסכם עם החוזים האישיים, אך לא הסכימה שתקציב השכר של המורים הללו יבוא על חשבון המורים האחרים. כלומר, לכולם ברור שלא מצליחים למלא את מצבת המורים הנדרשת, אבל יפה דורשת שהחוזים האישיים ימומנו מתקציב תוספתי. זהו כמובן ניסיון נואל לטרפד את המהלך על חשבון תלמידי ישראל, אבל עיקר האשמה היא במשרד החינוך שלא מתעקש לממש את ההסכם ככתבו וכלשונו.

רק בדצמבר האחרון, אחרי הקפאת החוזים האישיים, פורסמו תוצאות מבחני TIMSS במתמטיקה ומדעים, והתברר כי ישראל הידרדרה ביחס למדינות אחרות, כשמעליה ברשימה מדינות כמו מלטה, רומניה וקפריסין. בעקבות ההידרדרות שר החינוך קיש הכריז על "הקמת צוות בדיקה". הצוות הגיש את מסקנותיו, וקיש הכריז על תוכנית חומש בשם "ישראל ריאלית", ולטובת הגשמתה ביקש תוספת של מיליארד שקלים לתקציב.

במקום להשתמש בפתרון שהוגש לו על מגש של כסף ולהכניס מאות ואף אלפי מורים מצוינים למערכת בחוזים אישיים, הוא חוזר על טעויות של שרי חינוך קודמים ומנסה לטפל בתוכניות הלימוד ובהכשרות המורים. "איכות מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה" - כך קבע דוח מקיף של מקינזי לפני כמעט שני עשורים.

לאחר כישלונות חוזרים למשוך את מיטב הצעירים אל שדה החינוך, נראה כי לראשונה נמצאה נוסחה אפשרית, אך היא כוללת ממד של ביזור - היא מפחיתה את מידת השליטה של משרד החינוך בבתי הספר ובכוח ההוראה, והיא יוצרת ערוץ העסקה אלטרנטיבי לארגוני המורים.

שום גוף לא אוהב לאבד כוח ושליטה, אבל לקראת שנת הלימודים הבאה משרד החינוך, ובראשו שר החינוך קיש, יצטרכו לבחור בין טובת התלמידים ובתי הספר לבין שימור השליטה הריכוזית ולפיתת החנק של המערכת.

שום תירוץ, גם לא המצב הביטחוני, לא ינקה מאחריות את מי שימנע את הכנסת המורים שכל כך חסרים במערכת רק משיקולים אינטרסנטיים צרים.

• הכותב הוא ראש מחלקת מדיניות חינוך בפורום קהלת