העולם מתחלק לשניים: אלו שכל החיים אומרים את אותו הדבר, ואלו שלא אומרים כלום. נתניהו, כמובן, הוא מהסוג הראשון. משחר היווסדו הפוליטי יש לו רק דבר אחד להגיד: ישראל צריכה להיות מעצמה, או שהיא לא תהיה. כל התחומים שהוא עסק בהם - בעיקר ביטחון וכלכלה - נבעו מתפיסת היסוד הזו ונועדו לשרת אותה.
את נתניהו מקיפים פוליטיקאים רבים שלא אומרים דבר, אבל סביב שולחן הממשלה יושב מי שדווקא מזכיר את נתניהו לא מעט: בצלאל סמוטריץ'. גם סמוטריץ' אומר דבר אחד בלבד: צריך למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית, או שלא נהיה פה. זו הסיבה לכך שהקים את "רגבים" כבר לפני 20 שנה, וזו הסיבה לכך שלצד כהונתו כשר האוצר, הוא התעקש גם על תיק מוזר של שר במשרד הביטחון.
ביעילות ובמקצועיות האופייניות לו, סמוטריץ' מנע הרבה שעות שינה מראשי "שלום עכשיו". ההתיישבות הצעירה פורחת, יישובים ותיקים מאושרים, יחידות דיור חדשות הוכרזו. סמוטריץ', שהמלחמה מעניינת אותו מאוד אבל השגרה יותר, זקוק רק לדבר אחד - זמן. וכדי להרוויח זמן, הוא זקוק רק לדבר אחד - שהממשלה לא תיפול.
לפני כמה שבועות פרסמתי מאמר זועם על ויתור שסמוטריץ' עשה, במסגרת קיצוצי הרוחב, לתקציבי החינוך של המגזר החרדי. כמה דקות אחרי שעלה מאמרי לרשת, לשכת השר היתה על הקו. הוזמנתי לשיחה. לא התבקשתי לכתוב שום דבר, רק לשמוע. יש לי ביקורת נוקבת על סמוטריץ', אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא מנומק לחלוטין, ולא מתחמק משאלות קשות. טענתו פשוטה: לא היתה ולא תהיה הזדמנות דומה באף ממשלה חלופית. ההזדמנויות האסטרטגיות שאפשר לממש במסגרת הממשלה הזו, במיוחד בגדיעת חלום המדינה הפלשתינית ביהודה ושומרון, לא יחזרו.
נכון, זה מכעיס שהחרדים לא מתגייסים - אבל בשביל זה להפיל ממשלה? נכון, זה מכעיס שמשאיות הסיוע ההומניטרי נוסעות היישר לידיו של חמאס - אבל אם אפילו ממשלת הימין־על־מלא לא הצליחה למנוע זאת, איזו ממשלה כן תצליח?
עסקת סיום המלחמה בפתח, וסמוטריץ' עומד בפני אותו צומת שבו עמד נתניהו ב־2005. שר האוצר נתניהו ניצל את כל האשראי שניתן לו בממשלת שרון כדי להוביל את רפורמת הענק במשק. שום דבר אחר לא עניין אותו כמו מה שהוא פירש כהזדמנות חד־פעמית להעלות את הכלכלה הישראלית על דרך המלך. בהצבעות הראשונות על תוכנית ההתנתקות הוא נתן לשרון את מבוקשו - ההתיישבות ברצועת עזה לא היתה שווה את הרפורמות בשוק ההון, במגזר הציבורי, בתשלומי הרווחה ובמיסוי. מהיתרונות של הכלכלה הצומחת נהנו כל האזרחים הישראלים; את המחיר על ההתנתקות שילמנו בריבית דריבית כעבור 20 שנה.
שר האוצר סמוטריץ' מנצל את כל האשראי שניתן לו בממשלת נתניהו כדי להוביל את רפורמת הענק ביהודה ושומרון. שום דבר לא מעניין אותו כמו מה שהוא מפרש כהזדמנות חד־פעמית לקבע את ההתיישבות כעובדה מוגמרת, לבצר לדורות את שלומה של ישראל ולמנוע טבח עתידי במודיעין, בכפר סבא ובעמק חפר. בהצבעות על חוק הגיוס הוא נתן לדרעי ולגולדקנופף את מבוקשם. לעסקאות הוא התנגד, אך לא פרש מהממשלה; הריבים לא שווים את המהפכה שמתרחשת מעבר לקו הירוק. השאלה היא רק, אם ללמוד דבר או שניים מתקדים נתניהו, מה יהיה המחיר.
המלחמה תסתיים בעסקה. אין ולא תהיה אפשרות אחרת לשחרר את שאר החטופים. סמוטריץ', שמבין היטב את משמעותה האיומה של השארת חמאס כגוף צבאי מתפקד, יצטרך להחליט אם הוא משתמש בשאריות האשראי הפוליטי שלו כדי להתעקש על תנאי העסקה, או מרוויח את מה שנשאר מהקדנציה. עם כל הדחיפות שבמניעת הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון - טרפודו של חמאסטן 2.0 בגבול עזה כנראה דחוף יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו