ההפך ממלחמה זה לא שלום

בבוקר 7 באוקטובר העולם הערבי עצר את נשימתו וחיכה לראות לאן נושבת הרוח. האם ישראל תיכבש ואפשר יהיה לתת דרור לשאיפות הג'יהאדיסטיות? בוקר למחרת, שוטר מצרי ירה מטווח אפס על קבוצת תיירים ישראלים ורצח את אלון שמלי (34) ואמנון בצלאל (64). חגי אפרת (82), שנפצע מהירי, נפטר כעבור כשבועיים. מור, אשתו של שמלי שנכחה באירוע, סיפרה כי שאר המאבטחים באתר לא עצרו את היורה, וכי עזרה לא הגיעה קרוב לשעה.

נכון שאפשר היה לתייק את המקרה במדף מעלה אבק בתולדות הטרגדיות שפקדו את אזרחי ישראל. אלא שאדישות השוטרים המצרים לגורל הישראלים משקפת את נטיית ליבם. יותר מכך, היא מצטרפת להעלמת העין המתמשכת של הרשויות במצרים מכך שמרבית אמצעי הלחימה ששימשו לטבח נכנסו לעזה דרך מעבר רפיח. בשנתיים האחרונות היתה גם פריסת כוחות של אלפי טנקים מצריים באזור סיני. כל אלה מעלים שאלות בנוגע לטיב הסכם השלום שישראל מתחזקת עם המצרים.

כפי שחשף באחרונה שר האוצר בצלאל סמוטריץ', התוכנית המקורית להשמדת ישראל, תוכנית "קאסם סולימאני", כללה 5,000 לוחמי כוח רדואן מלבנון, נוח'בות של חמאס מהדרום ו־35 אלף לוחמי מיליציות פרו־איראניות מעיראק שיחדרו לישראל דרך ירדן. זאת לצד מאות אלפי טילים מכל החזיתות. מכאן, לא ברור למה הסחורה המשומשת של השלום - או בשמה העדכני יותר, הסדר מדיני - נמכרה לנו מדי יום על ידי בכירי העיתונאים, הפוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון, בהתייחסם לארגון ג'יהאדיסטי כמו חמאס שלא ויתר לרגע על מטרותיו.

כשמדברים על שלום חושבים על משהו אוטופי, משנה עולמות. אבל שלום הוא למעשה הסכם כניעה, שבו צד אחד או שני הצדדים מוותרים על השאיפות שלהם. לא חמאס ולא איראן (וגם לא החות'ים) ויתרו על שאיפתם להשמיד את ישראל, וכך גם חלקים גדולים של העולם הערבי, שמהות קיומם זה להתכונן לרגע שבו ניתן יהיה לכונן מדינה אסלאמית ברחבי העולם.

ולכן הסכם שלום עם ארגוני טרור יכול להגיע רק אחרי מפגני כוח של ישראל. סוריה של אל־ג'ולאני היא דוגמה טובה לכך, משום ששיח ההסכמים לא היה מגיע לעולם לולא ריסוק הצבא הסורי ואפשרויות ההתעצמות הצבאית של המשטר החדש. גם האיומים של נשיא טורקיה שיפלוש לישראל נרגעו רק אחרי התקיפה האגרסיבית של איראן ולא בעקבות המחויבות של ארדואן לשלום עולמי.

כשמדברים על שלום חושבים על משהו אוטופי, משנה עולמות. אבל שלום הוא למעשה הסכם כניעה, שבו צד אחד או שני הצדדים מוותרים על השאיפות שלהם. לא חמאס ולא איראן (וגם לא החות'ים) ויתרו על שאיפתם להשמיד את ישראל, וכך גם חלקים גדולים של העולם הערבי, שמהות קיומם זה להתכונן לרגע שבו ניתן יהיה לכונן מדינה אסלאמית ברחבי העולם. ולכן הסכם שלום עם ארגוני טרור יכול להגיע רק אחרי מפגני כוח של ישראל.

אולי מייד אחרי הטבח הנורא היתה בישראל תמימות דעים שלעולם לא עוד. אבל מאז יותר ויותר ישראלים מגלים העדפה ברורה לנינוחות שבעצימת העיניים. האיומים הרבים שעדיין מרחפים מעל ישראל נראים בעיניהם יותר כמו חלום רע. בהתאם, משתנה גם השיח הציבורי וקולות שטוענים שחיילים נופלים לשווא מקבלים מקום נרחב יותר. גם המחיר הנפשי שגובה המלחמה מרגיש יותר כמו קרדום לחפור בו בידי מי שמלכתחילה דרשו את הפסקת הלחימה. לפי ההיגיון הזה, אם נפסיק את התוקפנות מובטח לנו שקט. התפיסה הזאת הכתיבה במשך שנים איך נראו הגנרלים, הפוליטיקאים והעיתונאים שלנו, שהתמזגו אלה באלה בשנתיים האחרונות. לבסוף, הם התגבשו לכדי שלט אחד בהפגנת שמאל גנרית: עצרו את המלחמה.

ויכוח שתפס כותרות בין דנה אינטרנשיונל לנועה ירון בריאליטי MKR המשודר בקשת 12 משקף איך כובש האקלים הזה גם את המיינסטרים.ירון, שבניה משרתים בעזה, סיפרה על המורל הגבוה של הלוחמים, למורת רוחה של הזמרת שטענה שזהו פייק מורל ומלחמה זה פחד. לא עזרו הניסיונות של נועה להסביר שאין על זה ויכוח, התפקידים ברשתות כבר נכפו. "דנה אינטרנשיונל זיקקה את התהום בין אוכלי המוות לחפצי החיים", התפייט הפזמונאי יעקב גלעד. "קטע טלוויזיוני חד־פעמי ומופלא, שזיקק היטב את ההבדל התהומי בין המחנות", נכתב בעיתון "הארץ".