קולם של גלי וזיוי מושתק כבר 642 ימים ולילות.
גלי וזיוי אחים בדם נחטפו באכזריות. יום אחד הם נעלמו ומאז אנחנו בחוסר אונים, עם עצבים חשופים ומחשבות טורדניות. הנורא מכל - אנחנו יודעים היכן הם ובידיים של מי. בפחד קיומי, פחד שקורה להם הנורא מכל, במחשבות טורדניות על מצבם ומלחמת התשה של הנפש להסיט את המחשבות הצידה.
החברים שלהם עומדים לצדנו לאורך כל המאבק שלנו, הם הכוח והרוח. הם הלוחמים בצבא ההצלה של גלי וזיוי, מלווים אותנו ולא עוזבים. גלי וזיוי בארץ אתם מכונים חטופים – המפלצות מכנות אתכם אסירים.
הפכתם למספר שסוחרים בו, למספר מתוך רשימה. גלי וזיוי שלנו הם לא מספר, הם עולם ומלואו. הם רוצים לחיות, לחזור לאימא, אבא, למשפחה, לחברים. לקבל שוב את החופש, את השליטה לטייל, ללמוד, לשחק כדורגל.
המבצע באיראן היה הצלחה על גבול הדמיון. מלחמה הכרחית וקיומית לביטחונה של המדינה. אך להצלחות אבות רבים והכישלון נותר יתום - גלי וזיוי וכל 48 החטופים והחטופה נותרו במנהרות תחת הכישלון המהדהד של 7.10.
הלב שלנו נשבר על כל חייל שנופל על אדמת עזה הארורה, על הפצועים בגוף ובנפש. זאת מדינה מפחדת מבשורה. אנחנו מפחדים מבשורה כבר 641 ימים. הצבא שלנו הפגין מצוינות צבאית, עכשיו נדרשת מצוינות מדינית. זה הזמן להסכם שמציל את כולם - חיים וחללים – הסכם בלי סלקציה. מי האלוהים שמסוגל לגבש רשימה כזאת?
ומה זה אומר עבורנו? שניהם ניצלים? האחד יוצא והשני נשאר? שניהם נשארים בשבי? באיזה עולם מטורף יכולה להתקבל החלטה כזו? מה הם יודעים שם עשרות מטרים מתחת לאדמה. כולם ילדים של מישהו, מוחלשים וזועקים הצילו.
החיים ששורדים כנגד כל הסיכויים והחללים העלולים להיעלם בחורבות עזה - הסכם חלקי ישאיר 22 חטופים לגורלם. אנחנו חייבים כעת הסכם תחום בזמן המבטיח את השבת כולם עד החטוף האחרון.
תעצמו עיניים ותנסו לדמיין: גלי וזיוי יוצאים ביחד חבוקים אחרי שהופרדו באכזריות. 50 חטופים וחטופה חוצים את גבול עזה ועוברים לידי חיילי צה"ל. החיים חבוקים בידיים של משפחותיהם, החללים מובאים לקבורה ראויה.
עם שלם חוזר לנשום איתנו, ומתחיל תהליך הריפוי של המדינה שלנו. זאת תמונת הניצחון המוחלט.
משפחתם של גלי וזיו מארגנת מדי יום חמישי בשעה 19:00 צעדה שקטה מכיכר דיזנגוף לכיכר החטופים. השבוע באופן חד פעמי הצעדה תתקיים היום (רביעי), בשיתוף עם משפחתו של מתן אנגרסט.
