התקיפה באיראן מהדהדת בתפוצות

גל האהדה לישראל וליהודים ברחבי העולם מייד לאחר 7 באוקטובר התחלף מהר מאוד בשנאה עזה לישראל, שהוצגה ככובש אכזר השואף לטיהור אתני ואפילו לרצח עם. הנתונים מדברים בעד עצמם: בצרפת מקרי האנטישמיות זינקו מ־436 מקרים ב־2022 ל־1,570 מקרים ב־2024. בגרמניה הם כמעט הוכפלו, מ־2,822 ל־5,177 מקרים. בקנדה העלייה היתה עוד יותר דרמטית - מ־2,769 ל־6,219 מקרים. מניו יורק ועד פריז, מלונדון ועד מונטריאול - היינו עדים לתקיפות של יהודים ולפגיעה באתרים יהודיים.

אך גם הפעם ההיסטוריה היהודית הוכיחה את עמידותה. ברגע המכונן שבו ישראל הגיבה בעוצמה ובדייקנות חסרת תקדים להתגרענות האיראנית, משהו יסודי השתנה במפת הכוחות העולמית. הטייסים והטייסות שלנו הוכיחו שאנחנו לא קורבנות של ההיסטוריה, אלא חלק מכתיבתה.

התמונה החלה להתהפך. במקום מחאות אנטי־ישראליות, מלוות בגורמים פרו־פלשתיניים, צצו הפגנות תמיכה של גולים איראנים שעמדו לצד יהודים וישראלים. ישראל הפכה פעם נוספת למגדלור של תקווה עבור מי שמאמינים בערכים ליברליים ודמוקרטיים ברחבי העולם. איך אמר הקנצלר הגרמני? "ישראל עושה את העבודה המלוכלכת עבור כולנו".

באופן טבעי, כל זה מקרין על גם על יהודי התפוצות. הלב היהודי נמלא בגאווה ובהערצה למדינת היהודים. באסיפה הכללית של הקונגרס היהודי העולמי בחודש מאי תיארתי את הקשר הסימביוטי בין ישראל ליהדות התפוצות ודימיתי אותו לתאומים סיאמיים. הגמרא עסקה בשאלת הקשר בין תאומים סיאמיים והציגה מבחן לעוצמת הקשר ביניהם: כאשר שופכים מים רותחים על ידו של תאום אחד, האם התאום האחר מרגיש את הכאב? אם התשובה חיובית - זו נשמה אחת. ב־7 באוקטובר, אמרתי, כל יהודי בעולם הרגיש את הכאב. וכעת כל יהודי בעולם מרגיש את הגאווה.

הרצון והצורך להשתייך לקהילה היהודית ממשיכים מגמה שהחלה עוד לפני התקיפה באיראן, ושבוודאי תתעצם. כבר בבחירות להסתדרות הציונית, שהתקיימו בארה"ב בחודש האחרון, ראינו עלייה דרמטית של 70% במספר הרשימות. ראשי קהילות מדווחים על פעילויות ערות ובתי כנסת שמתמלאים בפנים חדשות. הפחד מהזהות היהודית הולך ומתחלף בגאווה יהודית.

הלב היהודי נמלא בגאווה ובהערצה למדינת היהודים. באסיפה הכללית של הקונגרס היהודי העולמי בחודש מאי תיארתי את הקשר הסימביוטי בין ישראל ליהדות התפוצות ודימיתי אותו לתאומים סיאמיים. הגמרא עסקה בשאלת הקשר בין תאומים סיאמיים והציגה מבחן לעוצמת הקשר ביניהם: כאשר שופכים מים רותחים על ידו של תאום אחד, האם התאום האחר מרגיש את הכאב? אם התשובה חיובית - זו נשמה אחת. ב־7 באוקטובר, אמרתי, כל יהודי בעולם הרגיש את הכאב. וכעת כל יהודי בעולם מרגיש את הגאווה.

למאבק שלנו באייתוללות באיראן ייוודעו עוד השלכות מרחיקות לכת, גם באיראן עצמה. כיום, כשאנו מסתכלים לעבר איראן, אנו רואים לא רק משטר דיכוי אלא גם עם שחולם על עתיד טוב יותר. עתיד שבו יפרחו שם חינוך דמוקרטי, תעשייה משגשגת, חופש ושוויון. מי יודע, אולי בעתיד הלא רחוק נשים יחזרו ללכת בבטחה בחוצות טהרן, לבלות ולחיות בלי פחד.

את השפעת המלחמה של ישראל מול איראן היהודים ברחבי העולם מרגישים, והפעם לטובה. אין סיבה להוריד את הראש מול הקוראים "מהנהר ועד הים". אנחנו כאן כדי להישאר ולהוביל את העולם לעתיד טוב יותר.

ההיסטוריה נכתבת מחדש, ואנחנו לא רק עדים אלא הכותבים. זה הזמן להיות גאים במקומנו הייחודי בהיסטוריה האנושית.

• הכותבת היא יו"ר הקונגרס היהודי העולמי (WJC) ישראל