הרודנות של האנטי־גזענות

השבוע הופץ בטוויטר סרטון ויראלי של איברהים קֵנְדי, גדול נוכלי אמריקה בתחום הגזענות. קֵנְדי, מחבר הספר "איך להיות אנטי־גזעני", נשאל שאלה אחת פשוטה: מה ההגדרה של גזענות. הוא נכשל באופן מביש. "הייתי מגדיר זאת כמדיניות גזענית, הנתמכת על ידי רעיונות גזעניים, ומובילה לאי שוויון גזעני" הוא אמר. למשמע פרצי הצחוק הקולניים של הקהל, קֵנְדי הוסיף: "אפשר להגדיר אנטי־גזענות באותם מונחים. אנטי־גזענות היא מדיניות אנטי־גזענית, הנתמכת ברעיונות אנטי־גזעניים, ומובילה לשוויון גזעני".

אלו כמובן הבלים גמורים. לא ניתן להגדיר שום מושג באמצעות שימוש באותו מושג עצמו. אם מישהו היה מבקש מכם להגדיר מה זה "פיל", והייתם עונים לו שפיל הוא למעשה חיה הידועה כפיל, לא הועלתם דבר. אם מישהו היה מבקש מכם להגדיר "כעס", והתשובה היתה שכעס הוא כשאנחנו מרגישים כועסים, השומעים היו מפקפקים בשפיותכם. אולם השמאל מקדם חשיבה מעמיקה שכזו בלהט. מנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי העניק ל"מרכז למחקרים אנטי־גזעניים" של קֵנְדי באוניברסיטת בוסטון 10 מיליון דולר בשנה שעברה; קרן ורטקס תורמת למרכז של קֵנְדי 1.5 מיליון דולר מדי שנה בשלוש השנים האחרונות; בנק אוף אמריקה הזמין את קֵנְדי להציג את מסריו התפלים; והבוסטון גלוב יצר איתו שיתוף פעולה בתחום המדיה.

נכון לעכשיו, ה"מכון למחקר אנטי־גזעני" לא ערך שום מחקר. באתר האינטרט שלו נאמר כי "אנו כעת מקבלים הצעות עבור צוותי המחקר והמדיניות שלנו". המכון מקבל גם פניות עבור "כנסים נגד אפליה", וכמובן, המרכז מוכר מזכרות, כולל מסיכות קורונה של "יריד הספרים האנטי־גזעני" (עבור 25 דולר בלבד!).

בשמאל מייצרים ערפול מכוון, במיוחד בנושאי גזע. לא רק שאין צורך בנתונים ובעובדות; אלא שהם הפכו למגונים. אם השמאל למשל רוצה לטעון שפערים גזעיים נובעים מעוולות היסטוריות, היה אפשר לצפות שמישהו יקדיש מאמץ לנסות לכמת פערים אלו, ולנתח מה מהם נובע מהחלטות אישיות ומה מהם מגורמים אחרים. אם למשל יתברר שבקהילות מסוימות קיים מתאם בין משפחות חד־הוריות לשיעור העוני, ואם אפשר להניח שחד־הוריות היא תוצאה של קבלת החלטות אישית - אזי הפניית המבט לעוולות היסטוריות לא רק שהיא לא מועילה, אלא שהיא מזיקה ממש. אך זהו ממש מה שמציע קֵנְדי, והוא מכנה "גזען" כל מי שמעז לחשוב אחרת.

פתרונותיו של קֵנְדי הם מהסוג שהשמאל כל כך אוהב. הוא הציע להקים "אגף פדרלי לאנטי־גזענות", שיהיה בסמכותו לבחון את "כל המדיניות המקומית, המדינתית והפדרלית, ולוודא שאין בהן אי שוויון מגדרי". לאגף יהיה גם הכוח "לעקוב אחרי המדיניות הזו, לחקור מדיניות גזענית ספציפית כאשר נודע על אי שוויון, ולעקוב אחרי דמויות ציבוריות המתבטאות באופן גזעני". במילים אחרות, מדובר ברודנות דיקטטורית. השמאל מאמץ רעיונות כאלה מכיוון שהם מקדמים אג'נדה רחבה יותר: האשמת "הממסד" בכל הבעיות שבעולם, ותכנונו מחדש. במשימה זו הערפול המושגי הוא חשוב ביותר, שהרי אחרת האזרחים עשויים לגלות שהמסלול הטוב ביותר לצמצום אי השוויון הוא דווקא חופש הפרט ולא תכנון מרכזי.