תנאים להסכם עם סוריה

הדיווחים המתרבים על המגעים עם המשטר החדש בסוריהמחייבים להציג שני מרכיבים, שאותם חשוב יהיה לכלול בהסכם השלום עם השכנה מצפון, לצד הסדרי ביטחון נאותים ואשרור מעמד רמת הגולן כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל לעולמי עד.

המרכיב הראשון הוא פיצוי בגין הרכוש של יהודי סוריה, שהחרימו מהם השלטונות במהלך המאה ה־20.

האוכלוסייה היהודית של סוריה מנתה לפני מאה שנים כ־50 אלף איש. זאת היתה אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, ובניה ניהלו חיי כלכלה ומסחר ושלחו את ידם בעיסוקים שונים.

באמצע המאה, ובמיוחד בעקבות מלחמת העולם השנייה, החלה התעמרות רבתי ביהודי סוריה. היהודים נרדפו, סבלו מהגבלות ומאלימות, הוטרדו ונדחקו בכוונת מכוון מעמדות שהשיגו בזכות כישרון ועבודה קשה. במקרים רבים רכושם של היהודים הוחרם ונשלל מהם באופן שיטתי, ולעיתים הוויתור על הרכוש נדרש כדי להציל חיים או כדי לקבל את האפשרות לצאת מסוריה לחופשי.

מחקרים מקיפים אמדו את שווי הנכסים של יהודי סוריה, ונכון לשנת 1947 מדובר בשווי של כ־200 מיליון דולר; בהיוון לשער המטבע כיום מדובר בכ־11 מיליארד דולר. הצדק מחייב להשיב את הגזל, וטוב שישראל תעמוד על כך. כספים שיזרמו לסוריה בעקבות השלום עם ישראל, הנורמליזציה והסרת הסנקציות, צריכים להיות מקור מובטח להשבת הרכוש היהודי, ולא - יש דרך נוספת לעשייה של צדק היסטורי בין סוריה ליהודיה.

דרך זו קשורה למרכיב השני שיש להסדיר - הקרקעות שרכשו יהודים בדרום סוריה בראשית התנועה הציונית.

שטחים חקלאיים נרחבים, ואף כפרים שלמים, נקנו כדין באזור חורן, מדרום לדמשק, עוד בשלהי המאה ה־19. הרוכשים היו יהודים מאירופה, שהתאגדו לאגודות וחלמו להקים התיישבות יהודית. באותה עת לא היה כל הבדל בין אזור זה לחבלי ארץ אחרים, שברבות הימים יהפכו למדינת ישראל, והחזון הציוני קידם את גאולת הקרקעות שם, כפי שעשה זאת בזכרון יעקב או בראשון לציון. חלוצים יהודים חיו במה שמכונה היום סוריה עד מלחמת העולם הראשונה, עבדו בפרך כדי להפריח את רגבי האדמה הצחיחה והתמודדו בגבורה עם מחלות והתנכלויות.

הצדק מחייב להשיב את הגזל, וטוב שישראל תעמוד על כך. כספים שיזרמו לסוריה בעקבות השלום עם ישראל, הנורמליזציה והסרת הסנקציות, צריכים להיות מקור מובטח להשבת הרכוש היהודי

גם הקרקעות היהודיות הוחרמו מבעליהן ללא משפט, בדיוק כפי שרכוש אחר נלקח מיהודי סוריה, וגם אותן יש להשיב. בהינתן המצב בסוריה אפשר לחשוב על מנגנון השבה ייחודי וצודק: ויתור על פיצוי כספי שמגיע לנו בגין הרכוש והאדמות הגזולות - תמורת סיפוחם לישראל של אותם אזורי חיץ בדרום סוריה, אשר ממילא נשלטים בידי צה"ל, או של חלק מהם.

פתרון הוגן לסוגיית הרכוש והקרקעות היהודים בסוריה חשוב כעת, כי הוא יהיה תקדים נכון לנורמליזציה עתידית עם מדינות מוסלמיות נוספות, ככל שגם הן נהנו מהחרמת הרכוש מיהודים. אין שום סיבה למחול על גזל ופרעות ביהודי המזרח, ואם מוותרים - חייב לבוא גם הוויתור של הצד השני.