לנגב סבלנות בדמשק

בשבוע האחרון התבשרנו, בעיקר מפי מקורות אמריקניים,כי השלום עם סוריה מתדפק על דלתנו, וכי השגתו של הסכם בין ישראל לסוריה אף מבלי להשיב לידי דמשק את רמת הגולן היא בעיקרה שאלה של זמן, שבועות ואולי חודשים בודדים.

להכרזותיו של טראמפ, למשל זו שלפיה סוריה עתידה להצטרף להסכמי אברהם, צריך כידוע להתייחס בזהירות שהרי הן מתבררות לא פעם כמשאלות לב. ובכל זאת, גם הספקנים שבנו מודים כי משהו מתרחש מאחורי הקלעים, וגם אם לא מדובר עדיין בפריצת דרך היסטורית לשלום, הרי עובדה היא ששתי המדינות החלו לנהל ביניהן דיאלוג ביטחוני ומדיני שכמותו לא ניתן היה להעלות על הדעת לפני כמה חודשים.

ההתחלה, כידוע, לא בישרה טובות. כאשר תפס אחמד א־שרע את השלטון בדמשק, קיבלה ישראל את פניו בחשדנות ואף בעוינות גלויה. כוחות צה"ל תפסו שטחים בתוככי סוריה, תקפו מטרות צבאיות ברחבי המדינה, ובכירים ישראלים התחרו ביניהם בהפרחת איומים והצהרות רהב שלפיהן ישראל תכונן אזור מפורז שישתרע עד דמשק, תבוא לעזרת הדרוזים והכורדים במדינה, שאגב כלל לא ביקשו את עזרתה, ולבסוף הכריזו כי א־שרע הוא ג'יהאדיסט שעטה על עצמו חליפה וכך ראוי להתייחס אליו.

אלא שבשלב זה נכנס טראמפ לתמונה, פגש בעצת ידידיו בן סלמאן מסעודיה וארדואן מטורקיה את השליט הסורי ואימץ אותו בחום אל ליבו. בשבוע שעבר הוא אף הודיע על הסרת הסנקציות האמריקניות על סוריה ועל הסרת שמו של א־שרע מרשימת הטרוריסטים המבוקשים בידי ארה"ב.

לא בטוח שטראמפ יודע היכן בדיוק מצויה סוריה על המפה, אבל האינסטינקט שלו הוכח כנכון. עדיפה בעיניו יציבות תחת א־שרע על פני נוכחות איראנית, המבקשת להפוך את סוריה לבסיס איראני קדמי לחופי הים התיכון.

בירושלים מיהרו להתיישר לפי הקו החדש של טראמפ, וכך הפך א־שרע מאויב לבן־שיח, ועד מהרה התברר כי לסוריה החדשה ולישראל אינטרסים משותפים, המאפשרים ואפילו מחייבים שיתוף פעולה. מבחינת הסורים מדובר בהבטחת היציבות במדינה, בהתנעת תהליך של שיקום הכלכלה החרבה, וחשוב מכל - בבלימת מאמציה של איראן לשוב ולבסס לעצמה נוכחות בסוריה. למותר לציין שהדרך להשגת כל אלו עוברת בירושלים.

האם א־שרע, לשעבר אבו מוחמד אל־ג'ולאני, פעיל אל־קאעידה ודאעש בעברו, שינה באמת את תפיסת עולמו ונטש את אמונתו בג'יהאד? קשה לדעת. ישראל צריכה לעקוב אחר הנעשה אצל שכנתה מצפון בשבע עיניים. ובכל זאת, לצד הסיכונים יש סיכויים לרווחים ביטחוניים ומדיניים משמעותיים, שעליהם חבל לוותר.

הרחוב הסורי איבד עניין בסכסוך עם ישראל, וזו אינה נחשבת עוד לאויב שנוא. את מקומה של ישראל תפסה איראן השיעית, שהיתה מעורבת בטבח מאות אלפי סורים במלחמת האזרחים שהתנהלה במדינה.

ספק אמנם אם א־שרע חזק ואמיץ דיו כדי להוביל לבדו מהלך של פיוס עם ישראל, אבל אין כל סיבה שלא יצטרף למהלך כלל־ערבי שתוביל ערב הסעודית לקדם שלום ונורמליזציה בין העולם הערבי לישראל.

הרחוב הסורי איבד עניין בסכסוך עם ישראל, וזו אינה נחשבת עוד לאויב שנוא. את מקומה של ישראל תפסה איראן השיעית, שהיתה מעורבת בטבח מאות אלפי סורים במלחמת האזרחים שהתנהלה במדינה

ובאשר לרמת הגולן - אמנם משפחתו של א־שרע באה מהגולן, ולכן כינה עצמו אל־ג'ולאני, אבל אין לו המחויבות העמוקה לרמת הגולן שאפיינה את חאפז אל־אסד, שנשא באחריות אישית לאובדן הגולן ביוני 1967 כשכיהן כשר ההגנה בדמשק. לבד מכך, חלפו כבר יותר מ־60 שנה מאז איבדו הסורים את הגולן, ואף הנשיא טראמפ עצמו העניק הכרה לריבונות הישראלית על הרמה.

סוריה עדיין אינה מדינה יציבה, ושלטונו של א־שרע עדיין נתון בסכנה. גם הדרך לפיוס ישראלי־ערבי עוד מלאת מהמורות. נראה, אפוא, שיעבור זמן עד שנוכל לנגב חומוס בדמשק, אבל אנו קרובים לשלום עם סוריה יותר משהיינו קרובים אי־פעם.