שמתי לב לעובדה מאלפת. על אחד מקירות ביתי תלויה תמונה. זה לא לגמרי קשור לעובדה המאלפת, אבל תהיו איתי רגע. מופיעים בה בעלי ואני, ושניים מארבעת ילדינו. כשבתי השניה רוצה להקניט את אחיה הקטן, היא סונטת בו: "אתה אפילו לא בתמונה". הוא, בתגובה, ממהר לפנות לאחיו התינוק ולהגיד: "אני לפחות הייתי בבטן, אבל אתה - בכלל לא היית קיים".
שנה וחצי אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים פורסמו המסקנות הראשונות של ועדת אגרנט. שם, בעקבות עדות ראש אמ"ן אלי זעירא, נטבע לראשונה המושג שעתיד ללוות אותנו חצי מאה קדימה: "הקונספציה". בכירי המודיעין של חורף 73' האמינו שמצרים לא תפתח במלחמה בלי חיל אוויר גדול דיו, וסוריה לא תפתח במלחמה בלי מצרים. מאחר שלמצרים לא היו מספיק מטוסים כדי להוציא לפועל "מבצע מוקד" משלה, ראשי אמ"ן חזרו לישון. מדינת ישראל ליקקה את פצעיה, ושעון החול התהפך לקראת שבירת הקונספציה הבאה: בכירי מערכת הביטחון של חורף 23' האמינו שחמאס מורתע ושהמהלומה הצפויה תגיע מצפון. ראשי אמ"ן חזרו לישון.
והנה העובדה המדהימה: הקונספציה של 2023 לא נולדה עדיין ב־1973. היא אפילו לא היתה בבטן. המלחמה שאנו לוחמים בימים אלו מתקיימת נגד אויבים שבקושי יכולנו לחזות ב־1973. המהפכה שהפכה את איראן לרפובליקה אסלאמית עם סכין בין השיניים התרחשה כמה שנים מאוחר יותר, ב־1979. חיזבאללה נוסד ב־1982, חמאס הוקם בעזה ב־1987, החות'ים התחילו לזוז בסביבות 1992. סדאם חוסיין נלכד ב־2003, ורק כעשור מאוחר יותר החלו לפעול המיליציות השיעיות בעיראק.
השאלה הגדולה שמלווה את ההתאוששות מהקונספציה של 23' אינה רק איך נתמודד עם השאריות שהותרנו מאויבינו. יש שאלה חשובה ממנה: מה למדנו במלחמה הזו שיכין אותנו טוב יותר לאויב שעדיין לא נולד, שאין לנו דרך לצפות, ושמתכנן מתקפה שמחוץ לגבולות דמיוננו?
הדוחות שייכתבו בוודאי ימליצו המלצות מצוינות, אבל עוד לפני הנבירה בפרטי הפרטים של כל כשל בכל חזית, שתי מסקנות בוהקות צריכות להיות מיושמות בדחיפות: הראשונה, כמה טרגי, מופיעה כבר בדוח אגרנט: הצורך לגוון את שורות אנשי המודיעין, ובכלל את מערך הדעות שמושמע במערכת הביטחון. כשאדם כמו עופר וינטר, חתן פרס "חשיבה יוצרת" של המינהל לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון, מוצא את עצמו מחוץ לשורות צה"ל בעוון כתיבת פקודת קרב תנ"כית מדי; כשהרעיון למנות את דוד זיני לראשות שב"כ נתקל בגל זעזוע פבלובי של "איראן זה כאן" (כמובן, באצטלה של פגם בדרך המינוי, כי הרי כל המינויים כאן נעשים בדרך המלך, נקיים מרבב, ממש כמו המינוי של נשיא בית המשפט העליון); כשמגרש המסדרים בבה"ד 1 מלא כיפות ופורום מטכ"ל דל בהן - זה סימן אחד, מסוים, שדעות שונות וגישות שונות עדיין נתפסות כמפחידות מדי.
המסקנה השנייה היא שלהתנבא אמנם קשה, אבל לראות את הנולד אפשר. מכל אויבינו במערכות העתידיות, יש אחד שבכל זאת כבר נולד. תנועת אש"ף - הרשות הפלשתינית בגלגולה הנוכחי - נוסדה כבר ב־1964, עוד לפני מות הקונספציה הראשונה. האמנה שלה, שהפלשתינים סירבו בתוקף לשנות גם אחרי הסכמי אוסלו, מצהירה שמדינת ישראל אינה לגיטימית, ש"שחרור פלשתין" הוא מטרת־העל ושמלחמת גרילה היא האמצעי.
אם החכמנו מספיק בשנה וחצי האחרונות ולמדנו לפחות להקשיב ברצינות להצהרת הכוונות של אויבינו - כיסוח הדשא החינני שצה"ל מבצע מפעם לפעם במחנות הפליטים ביהודה ושומרון רחוק מלהספיק.
אין לנו דרך להכיר את מי שעדיין לא בבטן, אבל ככל שנקדים לטפל בשורשים של הקונספציה - כל קונספציה - כך נבטיח שעוד הרבה תמונות משפחתיות יפות יוכלו להיתלות על קירות הבתים במדינת היהודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו