רק אתמול (שבת) נכתבו בארה"ב מאמרי ניתוח מלומדים שניסו להוכיח למה הנשיא דונלד בן פרד טראמפ לא יתקוף את פורדו. דייויד פרום באטלנטיק כתב, כי "המולות האיראניים מצטרפים להימור שטראמפ תמיד משתפן ברגע האמת".
הסברים נוספים: "טראמפ אף פעם לא עושה אלא נסוג ברגע האחרון מביצוע"; זאת כיוון שהוא לא מוכן לקחת אחריות ומעשים יוצרים מחויבות ואחריות ודין וחשבון. טראמפ אף פעם לא עושה משהו שהוא בניגוד לרצונו של פוטין. והנימוק שהוא באמת חשוב ועלול להיות בעייתי שמעלים היום הוא, שאין הסכמה רחבה בציבור האמריקני להיכנס למחויבות מלחמתית.
ובכל זאת, האיש שהוצג כאופורטוניסט האולטימטיבי, מי שלא נוקט בשום צעד בעל משמעות מוסרית, עשה שוב את המעשה המוסרי העליון במכלול של מדיניות חוץ ואסטרטגיה. הוא קבע שאיראן ניצבת בפינה של "הרעים", היא זועקת מוות לאמריקה, מוות לישראל מזה 46 שנים, ולכן אסור שתהיה בידיה יכולת גרעינית ובוודאי לא נשק גרעיני.
הוא עשה את מה שמנהיגים דברנים עמוסי מוסריות ונוטפי זכויות אדם וצדק פוסט-קולוניאלי לא עשו ולא העלו בדעתם לעשות. אחרי משאים ומתנים שהתוצאה של כשלונם היתה ברורה לחלוטין למנהיגי איראן, טראמפ נתן את פקודת ה"נוע נוע, סוף!"
מלבד זה שהאיש הוכיח כי יש לו שיקולים שהם מעבר לתועלתנות לאומית אנוכית, התודה הגדולה מסורה לאנשי צה"ל, ללוחמי צה"ל והמוסד וקודם כל לטייסי חיל האוויר. ולמה? כי גם המנהיג האמריקני הכי מוסרי לא נותן גב לצד שנחשב או נראה כלוזר. צד מפסיד. אמריקה תומכת בדרגות שונות של צמידות בווינר. גיבוי למנצח.
במלחמת יום כיפור היו רגעים מכריעים בעשרת הימים הראשונים של המלחמה שישראל נתפסה על ידי האמריקנים כלוזרית. זה נורא להגיד את זה. רק מתקפות הנגד לעבר דמשק ואחר כך צליחת התעלה וכיתור הארמיה השלישית החזירו לישראל את תמיכת ארה"ב. רכבת הסיוע האווירית יצאה לדרכה אחרי שמשה דיין הכריז כי "הדרך מדמשק לתל אביב היא גם הדרך שמובילה מתל אביב לדמשק".
במבצע 'עם כלביא' סלל צה"ל אוטוסטרדה לטהרן. טראמפ טס על האוטוסטרדה הזאת. חלק מכותבי המאמרים התייחסו להצלחה האדירה של המבצע כמו בוחן נהיגה; הם כאילו אמרו לתלמיד הטירון בנימין נתניהו: "חכה, אתה אצלי עוד לא גמרת. אני לוקח אותך עכשיו לבצע חנייה ברוורס בעליה של בית המצורעים".
הבוקר יאיר לפיד אמר, כי ראש הממשלה נתניהו לא צריך בכלל לענות על קובלנות כאלה ואחרות כלפיו אלא רק להתרווח בכורסת המשרד שלו ולשלב אצבעות מאחורי עורפו בחיוך של נחת רגעית.
אבל זה לחלוטין לא סוף הסיפור. רבים נתפסו בשבוע האחרון לאקסטזה תנ"כית. הכל פתאום נהיה תנ"כי, היסטורי. לא יודע מה הם רצו בעצם להביע. יש הסכמה שהדבר הדומה ל"עם כלביא" זו מלחמת ששת הימים, החלטה בן-גוריונית על ידי אשכול או נתניהו, לא משנה. ושוכחים את העיקר. אחרי "הר הבית בידינו" באה מתקפת נגד קשה בהובלת ברית הרשע של בריה"מ ומדינות ערב ובראשן ארגוני הטרור של אש"ף. נא לעיין בדפי ההיסטוריה. ובהמשך מלחמת ההתשה. האיראנים צפויים לאבד את כל היכולות הטיליות שלהם, אבל הם עלולים להפוך לארגון טרור מסועף. עדיף כך מאשר שמיכה גרעינית רדיואקטיבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו