על מקבלי ההחלטות בישראל להיזהר מפני הצבת יעד שמחוץ להישג ידנו

מאז החלה מלחמת איראן־ישראל, נשמעת מפי נבחרי ציבור ומצד פרשנים הטענה כי בכוחן של התקיפות האוויריות הישראליות להביא לנפילת משטר האייתוללות. אלא שלהערכות אלה אין תימוכין בראייה היסטורית: מראשית השימוש בהפצצות אסטרטגיות במהלך מלחמת העולם הראשונה הן לבדן מעולם לא הביאו להפלת משטר.

כשמשטר הופל, היה זה הודות לתהליכי פנים שהגיעו לבשלות וחלקם גם נתמכו על ידי סיוע בינלאומי מבחוץ, כמו במקרה של הפלת קדאפי ב־2011, או בשילוב של הפצצות יחד עם "מגפיים על הקרקע" (עיראק ואפגניסטן), כלומר פלישה וכיבוש שעלו לארה"ב במעורבות ממושכת ומדממת מעבר לים.

הגם שישנם גורמי אופוזיציה באיראן ומחוצה לה, הרואים במלחמה הנוכחית שעת כושר ללבות התקוממות נגד המשטר, עדיין לא ניכרת נהירה רבתי לכיכרות. חרף הקושי לאמוד את הלכי הרוח האותנטיים במדינה, מעבר למסרים של יחידים המביעים איבה למשטר סביר להניח שתופעת "ההתלכדות מסביב לדגל", המאפיינת בדרך כלל תחילת מלחמה, עדיין פועלת ואולי צפויה להתעצם ככל שהנזק כתוצאה מההפצצות יגבר.

יתרה מכך, בשני העשורים האחרונים ידעה איראן מהומות ענק על רקע יוקר המחיה וזכויות אדם (ונשים בפרט), שבמהלכן הוכיח המשטר כי הוא אינו בוחל באמצעים לדיכוי ברוטלי של כל גילוי התנגדות נגדו, ובמרוצת השנים הוא אף שכלל את היערכותו להתמודדות עימן. תליית תקוות במיעוטים בעלי שאיפות לעצמאות במדינה – דוגמת הכורדים, המיעוט הערבי בחוזיסטאן, והבלוצ'ים – אף היא בבחינת משענת קנה רצוץ, שכן לאותם מיעוטים אין יכולת להוביל התקוממות נרחבת, כל שכן לשלוט במדינה.

אמנם, עמדתה הרשמית של ישראל היא שהפלת המשטר אינה אחת ממטרות המלחמה, אולם ברמה ההצהרתית נשמעות גם אמירות מרחיקות לכת, וניתן להתרשם כי מושקעת מחשבה ועשייה בזירה התודעתית לשם ליבוי ההתנגדות למשטר, כגון פריצה לערוצי השידור האיראניים והקרנת סרטונים המעודדים את תושבי איראן להתקומם. גם כאן, המשטר - למוד הניסיון נגד תסיסה מבית - משיב מלחמה שערה באמצעות דיווחים כוזבים על פגיעה קשה בעורף הישראלי, באמצעות ניתוק כמעט מוחלט של האינטרנט במדינה בתואנה למניעת מתקפות סייבר ישראליות, ובאמצעות יצירת תחושת פטריוטיות באמצעות הדגשת תוקפנותה של ישראל.

בכך ניתן לראות סימן לדאגה אמיתית מצד המשטר באשר ליציבותו (שאין לישראל עניין להרגיע אותה): אולם בשלב זה יש עדיין ביכולתו לאכוף זאת ביד ברזל. אמנם, התמונה יכולה להשתנות אם ארה"ב תחליט להטיל את כובד משקלה, בכפוף לאמצעים שיופעלו. מן העבר השני, רוסיה, העשויה להפסיד כתוצאה משינוי המשטר, תתמוך ככל יכולתה בהמשך שרידותו. לעת עתה, החזון של הפלת המשטר באיראן נראה רחוק ממימוש, וחשוב שמקבלי ההחלטות בישראל ייזהרו מפני הצבת יעד - גם אם לא רשמית - שמחוץ להישג ידנו.

ד"ר פ. שוקר היא חברת פורום דבורה