הילדים של היום, וגם לא מעט מבוגרים, נמצאים ב"משבר קריאה". מחקר של הארפר קולינס באנגליה מצא שהורים מדור ה־Z, מקריאים לילדים שלהם הרבה פחות, בין היתר מכיוון שהם עצמם גדלו בעידן שבו החזיקו ביד טלפון חכם מינקות. התוצאות ניכרות לשלילה בילדי בית הספר של היום.
המהלך שאנו עושים בחשיבה ובדמיון הוא ייחודי לקריאה, ושום סרט, פודקאסט או סדרת טלוויזיה לא יכולים להשתוות אליו. מי מאיתנו לא חווה אכזבה בעת צפייה בסרט או בסדרה המבוססים על ספר אהוב, כשהדמויות לא נראו כפי שדמיינו?
כשספנסר ראסל היה בכיתה א' הוא התקשה בקריאה, והרגיש כמו "אחד הילדים המטומטמים בכיתה". כשהפך לאב, הוא רצה לוודא שבנו לעולם לא ירגיש כך ולימד אותו לקרוא כבר בגיל שנתיים. כיום יש לראסל, מורה מנוסה ומוערך בבית ספר יסודי בארה"ב, יותר מ־5 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות. הוא מסייע לשלב לימוד קריאה בדרכי משחק.
לאחרונה ערך ראסל סקר בין העוקבים הרבים שלו, כדי להבין לעומק את המחסומים המונעים מהורים שבעצמם לא נוהגים לקרוא להקריא סיפור לילדיהם. ההורים דיווחו בהמוניהם שמשעמם להם להקריא לילדיהם, וכי הם רואים בקריאה מטלה, ולא מקור להנאה ולעניין. התוצאות: כיום רק שליש מהילדים בני ה־10-5 קוראים למטרות הנאה, לעומת יותר ממחצית ב־2012. רק 41% מהורים מקריאים לילדיהם, לעומת 64% ב־2012, כפי שדווח השבוע בעיתון ה"גרדיאן".
פתיחת שבוע הספר, 2022// משה בן שמחון
למה זה חשוב? רובנו תופסים קריאה כדבר טוב, בלי לדעת בדיוק למה. החשודים המיידיים הם תועלות שכלתניות - קריאה משפרת אוצר מילים ויכולות קוגניטיביות בקרב ילדים ובני נוער, וכמובן מובילה לציונים גבוהים יותר בפסיכומטרי. אבל משמעותית מכך היא העובדה שקריאה מעניקה גם כלים אנושיים. קריאה מגבירה אמפתיה, יכולת הזדהות עם האחר ויכולות חשיבה מורכבת. במיוחד היום, כשכל אחד מאיתנו קצת "כלוא" בעולם המדיה החברתית שמהדהדת דעות שדומות לשלנו - היכולת לראות את העולם דרך עיני האחר חשובה במיוחד.
המהלך שאנו עושים בחשיבה ובדמיון הוא ייחודי לקריאה, ושום סרט, פודקאסט או סדרת טלוויזיה לא יכולים להשתוות אליו. מי מאיתנו לא חווה אכזבה בעת צפייה בסרט או בסדרה המבוססים על ספר אהוב, כשהדמויות לא נראו כפי שדמיינו? זה רק מוכיח כמה הדמיון פעיל בזמן קריאת ספר, וכמה רגש וחיבור, ואפילו בעלות, אנו חשים בעת חיבור עמוק לספר. בפרפרזה על ציטוט ידוע של מרסל פרוסט: קריאה היא דיאלוג אינטימי בין שני דמיונות - דמיונם של הסופרים ודמיונם של הקוראים. בקריאה אנחנו פעילים, הן בחשיבה והן ברגש, כפי שאנו לא פעילים בכמעט שום מישור אחר. ולגבי מחקרים המנבאים את תום עידן הקריאה - הייתי מצטטת את מארק טוויין, שאמר: "הדיווחים על מותי היו מוגזמים בהחלט".
התפתחויות חיוביות במישור הקריאה לעיתים מגיעות מהמקומות הכי פחות צפויים. בארה"ב, קהילת ה־BookTok הענפה בטיקטוק, עם משפיעניות צעירות פעילות במיוחד, הביאה לפריחה בקריאה בקרב בני העשרה. ובארץ, אחרי שידור הפרק הראשון של הסדרה "אתה חייב לקרוא את זה" בכאן 11, קוראים נהרו לחפש את הספר "סטונר" מאת ג'ון ויליאמס (ספר מ־1965) שעליו המליץ גורי אלפי, רוקנו את החנויות מהעותקים המודפסים והורידו מאות עותקים דיגיטליים של הספר באתר "עברית". מבקרי שבוע הספר מוזמנים למתחם הרומנטיקה עם אלפי הנערות הגודשות את הדוכנים בהתלהבות רבה. אנו רואים את חלקן גם זולגות בהמשך לדפדף בספרי ז'אנרים אחרים. כי כשהרגל הקריאה מוטמע - דלתות בהחלט יכולות להיפתח.
מעבר לכל הטיעונים השכלתניים, על כולנו להיזכר בהתרגשות שגרם לנו ספר אהוב במיוחד, בשבוע שעבר או לפני עשור. שבוע הספר העברי הוא הזדמנות נפלאה למצוא ספר חדש, להתאהב בו, ולהחזיר את הקריאה לחיינו.
