הטרף הדיגיטלי: ישראל נרדמת בשמירה

לאחרונה הגיעו למטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, שבלהב 433, מאות תלונות על עמודי "שיימינג" מיני של קטינים. "עמודי בידור" באינסטגרם ובטיקטוק פרסמו תמונות וסרטונים של צעירים במצבים אינטימיים או תוך כדי ביצוע אקטים מיניים, כמו גם טקסטים פוגעניים שהפיצו שמועות על הרגליהם המיניים, לכאורה, ואף עשו אאוטינג לבני נוער בארון. כל זאת, בחלק גדול מהמקרים, תוך חשיפת שמות ופרטים מזהים.

בתקשורת פורסמו צילומי מסך של הטקסטים, למשל: "XXX עשתה סרטוני סקס עם אלפי אנשים. רוצים מספר?", "XXX שוכבת עם 3 אנשים ביום", ועוד דוגמאות - כולן בלשון משתלחת ומשפילה.

השימוש האינטנסיבי של בני נוער ברשתות הוא כבר מזמן נורמה, עד כדי דפוסי התמכרות. הממונה על בריאות הציבור בארה"ב אף המליץ לסמן רשתות חברתיות בתגיות אזהרה, בדומה למוצרי טבק. השימוש הגובר ברשתות נקשר לפגיעה חמורה בבריאות הנפשית של מתבגרים, כפי שתיעד החוקר ג'ונתן היידט: מגפת בדידות, בעיות בדימוי גוף, עלייה בשיעורי דיכאון, פגיעה עצמית והתאבדויות, וכל אלו חמורים עוד יותר בקרב נערות.

שיימינג מיני הוא רק קצה הקרחון. עברייני מין מנצלים את הפלטפורמות החברתיות לביצוע עבירות מין, תוך שימוש בטקטיקות מגוונות הכוללות סחיטה, סחר בתמונות ובקטעי וידאו, יצירת רשת פדופיליה ואף סחר בבני אדם. לפי דוחות המתפרסמים על ידי המשרד לביטחון לאומי, מרבית הפגיעות המיניות ברשת מתרחשות באינסטגרם, בטיקטוק ובווטסאפ, והנפגעים המרכזיים הם בני 14-12. נתון מטריד נוסף הוא ש-57% מהפוגעים הם קטינים בעצמם, כמו במקרה "עמודי הבידור".

באיחוד האירופי חוק השירותים הדיגיטליים מחייב הגנה על פרטיות ובטיחות קטינים ואוסר פרופיילינג, ובארה"ב עודכן והוקשח החוק הפדרלי להגנה על פרטיות ילדים

האלגוריתם, שנועד למקסם את הרווח הכלכלי של הרשתות, משחק תפקיד מרכזי בקישור שבין טורפים מיניים לתכנים שהם צדים. האלגוריתם הוא סרסור על מלא, רק דיגיטלי: מעצם טבעו הוא לומד את העדפות המשתמש, לרבות צדדיהן האפלים, וכך ממליץ למשתמשים מפוקפקים על תכנים תמימים לכאורה, כמו סרטוני ילדים רוקדים או מתעמלים.

לרשתות אין תמריץ כלכלי לאכוף את המגבלות שהן עצמן מגדירות, שכן ילדים הם קהל רווחי במיוחד ובפועל הן מתחרות עליהם. כך מוצפות הרשתות במשתמשים קטינים ובתכנים שהם מעלים, לא פעם ללא מודעות לסכנה העצומה שכרוכה בכך. מטא (Meta) ואחרות עושות מאמצים חלקיים להיאבק בקידום ובהפצה של תוכני פדופיליה ובניתובם למשתמשים בעייתיים, אך ההצלחה מוגבלת והבעיה רק מתעצמת.

במדינות רבות כבר קיימת רגולציה נרחבת להגנה על ילדים ועל בני נוער ברשתות. בבריטניה חוק "בטיחות ברשת" מחייב עיצוב שירותים דיגיטליים בהתאמה לגיל, מגביל פרופיילינג ומפחית עידוד לשימוש ממושך. בסין הרגולציה מגבילה זמן מסך לקטינים. באיחוד האירופי חוק השירותים הדיגיטליים מחייב הגנה על פרטיות ובטיחות קטינים ואוסר פרופיילינג, ובארה"ב עודכן והוקשח החוק הפדרלי להגנה על פרטיות ילדים בדיגיטל, לרבות החמרה בדרישות להסכמת הורים.

ובישראל? בינתיים המחוקק ישן שנת ישרים שאננה ומסוכנת, כמעט אפס מוחלט של עשייה. אפילו צעדים בסיסיים כאיסור הכנסת טלפונים חכמים לבתי ספר מיושמים רק באופן מקומי, ללא חקיקה ראשית ברורה. דווקא בשלטון המקומי מבינים את הדחיפות: חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, ושי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי, פנו לאחרונה לממשלה ולחברי הכנסת בדרישה להתערבות מיידית. כפי שאירועי הימים האחרונים מעידים, אין זמן - והפגיעות החמורות רק נערמות: ממשלת ישראל והכנסת חייבות להתעורר עכשיו, להוביל ולהשית חקיקה אפקטיבית להגנת קטינים ברשת. אסור שהרווח הכלכלי של חברות הטכנולוגיה יבוא על חשבון ביטחון ילדינו.

הכותבת היא עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה במכללה למינהל