רוצים משילות? זה המקום שבו היא צריכה להתחיל

ביום שישי האחרון התרחש אירוע מזעזע בתל שבע, כאשר הילד יוסף אבו רקייק, בן 8 בלבד, נהרג מירי לעבר שיירת חתונה. הטרגדיה הכואבת הזו היא תזכורת קשה להפקרת הנגב ולתוצאות ההרסניות של התפשטות הנשק הבלתי חוקי והיעדר המשילות.

כראש מועצת עומר, אני מצטרף לזעקתם של תושבי הנגב ואומר: הרצח המזעזע של הילד מתל שבע הוא תוצאה ישירה של ההפקרה. אני דורש מהממשלה לפעול מיידית כדי להחזיר את המשילות ולחסל את תופעת הנשק הבלתי חוקי. האלימות הזו פוגעת בכולנו, ולא נשקוט עד שכל תושבי הנגב יחיו בביטחון.

המשמר הלאומי אמור היה להיות חוד החנית במאבק בפשיעה. אך בפועל נוכחותו בנגב כמעט אינה מורגשת, דווקא במקום שבו הוא נחוץ ביותר, והתושבים ממשיכים לחיות בפחד מפני הירי הבא

המציאות הביטחונית של תושבי עומר, כמו זו של יישובים רבים בנגב, הפכה לבלתי נסבלת. אירועי ירי תכופים, שמקורם ביישובים הבדואיים הסמוכים, שוברים את השגרה ומעוררים חרדה מתמדת. לאחרונה כדור תועה חדר לחדר השינה של תושבת בעומר, ניפץ את חלונה וסיכן את חייה. בנס לא היו נפגעים, אך המקרה ממחיש את הסכנה המוחשית שבה אנו חיים. תושבים חשים כי ביטחונם האישי נרמס, והדאגה לשלום הילדים והמשפחות הופכת לנטל יומיומי. הורים חוששים לשלוח ילדים לחצר, וקהילות שלמות חיות בצל איום מתמיד. זו מציאות שדורשת פעולה דחופה ומקיפה, שכן שום תושב לא אמור לחיות בפחד בתוך ביתו.

הציבור נוטה להאשים את המשטרה, אך זו טעות. תחנת עיירות, האחראית על גזרתנו, פועלת במסירות בתנאים כמעט בלתי אפשריים. התקן המשטרתי בישראל נמוך משמעותית בהשוואה למדינות מתקדמות, ובנגב המצב חמור עוד יותר משום שגם את התקן המוגבל הזה קשה לאייש: שכר נמוך, תנאי שירות קשים ומורכבות ביטחונית מרתיעים שוטרים מלהגיע לאזור. התוצאה היא כוח משטרה מוחלש, שקורס תחת העומס אך ממשיך לפעול בנחישות. המשטרה אינה הבעיה; המדיניות הלקויה וההזנחה הממושכת של הנגב הן שורש הבעיה.

ההתעלמות רבת השנים ממצבו של הנגב וממה שקורה בו באה לידי ביטוי כואב בסיפור המשמר הלאומי. כוח זה, שהוקם ב־2022 עם תקציב של 150 מיליון שקלים, נועד להיות מענה ממוקד לפשיעה ולאלימות. עם יחידות קומנדו, יכולות מודיעין מתקדמות, אמצעי תצפית אוויריים וצוותי תגובה מהירה, המשמר הלאומי אמור היה להיות חוד החנית במאבק בפשיעה. אך בפועל נוכחותו בנגב כמעט אינה מורגשת, דווקא במקום שבו הוא נחוץ ביותר. משאבים אדירים מושקעים, אך התוצאות בשטח רחוקות מלהספיק, והתושבים ממשיכים לחיות בפחד מפני הירי הבא.

הפתרון למשבר דורש פעולה משולבת בשלושה מישורים: חקיקה, אכיפה וענישה. הכנסת חייבת לקדם חוקים מחמירים שיטפלו בתופעות כמו נשק בלתי חוקי, בנייה לא חוקית ונהיגה פרועה. על המחוקקים להקשיב לשוטרים בשטח, לתושבים שחיים בצל האיום ולרשויות המקומיות שמתמודדות עם התוצאות. במישור האכיפה - יש להגדיל משמעותית את מספר השוטרים, לשפר את תנאי השירות ולספק אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, כמו מצלמות מעקב, רחפנים וכלי ניתוח מודיעיני. במערכת המשפט - הענישה חייבת להפוך למרתיעה באמת, שכן כיום משתלם להיות פושע בישראל, מצב שאינו נסבל.

כראש מועצת עומר אני מודע למגבלות הסמכות שלנו. בתחומי היישוב אנו משקיעים יותר מ־5% מתקציב המועצה בביטחון: מצלמות, רכבי סיור, מאבטחים חמושים ומוקד רואה. אנו פועלים לחזק את החוסן הקהילתי, מקיימים מפגשים עם תושבים, מספקים מענה מהיר לדאגותיהם ואף מגבירים את הנוכחות הביטחונית במרחב הציבורי. אך מול האיומים מחוץ ליישוב אין לנו יכולת ממשית לפעול, למרות תחושת האחריות הכבדה כלפי תושבינו.

הגיע הזמן שהממשלה תפנים: המצב בנגב הוא קריאת השכמה. ביטחון תושבי האזור חייב להפוך לעדיפות לאומית. המדינה היא שצריכה לקבל אחריות, לפעול עכשיו ולמנוע את האסון הבא. רק כך נוכל להשיב את הביטחון לתושבי עומר ולנגב כולו.

הכותב הוא ראש מועצת עומר