לאחרונה התחדדה המתיחות בין ישראל לטורקיה בעקבות שני אירועים שהתרחשו בשבועיים האחרונים, כך על פי פרסומים זרים. הראשון היה עימות אווירי בין מטוסי חיל האוויר הישראלי לזה הטורקי בשמי סוריה, השני הוא ביטול טיסתו של רה"מ נתניהו לאזרבייג'ן לאחר שטורקיה סירבה לאשר מעבר במרחב האווירי שלה. האירועים הללו מדגישים את עומק המשבר וחושפים כיצד טורקיה מגבירה את נוכחותה האסטרטגית באזור.
לפני כמה שבועות כלי תקשורת בינלאומיים הבליטו את תקיפות חיל האוויר הישראלי בבסיסים צבאיים סוריים בתדמור, בחמה וב־4T כמסר חסר תקדים מישראל לטורקיה. הדיווחים קבעו כי הפעולה הישראלית בוצעה "בחלון הזדמנויות קצר" טרם הצבת כוחות טורקיים בבסיסים אלה. כך, באמצעות השמדת התשתיות הצבאיות בעומק סוריה, ישראל הציבה קו אדום ברור לאנקרה, שלפיו ירושלים לא תסבול נוכחות טורקית כלשהי בקרבת גבולותיה.
ההיסטוריה מלמדת שכאשר הטורקים נכנסים לאזור מסוים לטובת "הבאת שלום", הם לא עוזבים את אותו השטח. ראו את צפון קפריסין, צפון עיראק וצפון סוריה. על רקע האמור מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה למיזם הטורקי, אשר שואף להציב עליה איום צבאי מוחשי שעלול להרתיע אותה בעתיד
למרות התגובה החריפה הראשונית של משרד החוץ הטורקי באותו יום, שהגדיר את "מדינת ישראל כאיום הגדול ביותר על טורקיה ועל כל מדינות האזור", נראה כי ההצהרות המתונות יותר של הנשיא דווקא חשפו שהמסר הישראלי נקלט היטב באנקרה. מייד אחרי ההצהרות הנ"ל נודע לתקשורת כי אזרבייג'ן, בראשות הנשיא אילהם אלייב - שנחשבת בעלת בריתה של מדינת ישראל ומדינת אחות של טורקיה - תשמש מתווכת בין הצדדים בבאקו.
ב־13 בדצמבר תיאר נשיא הטורקי את חאלב, אידליב ודמשק כפרובינציות טורקיות שנלקחו מהאימפריה בגלל התוצאות הקשות של מלחמת העולם הראשונה. ב־6 בינואר ועדת נגל הגישה לממשלת ישראל דוח בנושא תקציב ואסטרטגיית הביטחון והכריזה על טורקיה "מדינת אויב פוטנציאלית".
ב־9 במארס, ביוזמה "ירדנית" - כאילו טורקיה אינה האדריכל העיקרי של המיזם - הוקמה פלטפורמה בינלאומית חדשה בשם "שכנותיה של סוריה". על הנייר, חמש המדינות - טורקיה, סוריה, לבנון, ירדן ועיראק - מתחילות לשתף פעולה באופן צבאי ומקימות אגף מבצעים משותף לכאורה נגד ארגון הטרור דאעש.
בעת הכרזת המהלך חמש המדינות חשפו את סדר היום השאפני שלהן, כשהציגו את הברית הצבאית הזו כמנגנון יעיל שיוכל למנוע מ"שחקנים זרים" לפעול באזור. כשמסתכלים במפה רואים את החזון הטורקי מפורשות: "ברית צבאית אסלאמית סונית" - נוסח נאט"ו - שמכתרת את ישראל מצפון וממזרח.
אך טורקיה לא עוצרת רק עם "שכנותיה של סוריה". לאחרונה היא החלה לעשות מאמצים כדי לסלול את דרכה של מצרים לברית. ב־29 במארס הנשיא ארדואן התקשר למקבילו המצרי וביקש ממנו "לתאם כל פעולה ביחד". אם אכן גם מצרים תצטרף לשיירה, אזי מדינת ישראל תהיה מכותרת.
ההיסטוריה מלמדת שכאשר הטורקים נכנסים לאזור מסוים לטובת "הבאת שלום", הם לא עוזבים את אותו השטח. ראו את צפון קפריסין, צפון עיראק וצפון סוריה. על רקע האמור מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה למיזם הטורקי, אשר שואף להציב עליה איום צבאי מוחשי שעלול להרתיע אותה בעתיד.
הכותב הוא דוקטור, עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS) ומומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו