חֲדַר בְּרִיחָה

הַסִּפּוּר שֶׁאָנוּ מְסַפְּרִים כָּאן לְעַצְמֵנוּ

הוּא לֹא תָּמִיד כָּזֶה בָּרוּר, בָּהִיר וְקוֹהֶרֶנְטִי

אוּלַי כִּי זֶה אִינְסְטִינְקְט שֶׁמְּאַלְחֵשׁ אֶת נַפְשֵׁנוּ

שֶׁשּׁוּב טוֹבַעַת לָהּ בִּמְצִיאוּת אַמְבִּיוָלֶנְטִית.

הַחֲלוֹם שֶׁאָז חָלַמְנוּ בִּקְצֵה יַלְדוּתֵנוּ

פּוֹשֵׁט וְשׁוּב לוֹבֵשׁ סִיּוּט חָדָשׁ, בִּלְתִּי מֻכָּר

וְהַמַּרְאָה מוּלֵנוּ הַנִּשְׁקֶפֶת מֵעֵינֵינוּ

הִיא מָאֳפֶלֶת בְּחֶלְקָהּ בַּחֹשֶׁךְ הַמּוּזָר.

כָּךְ הַפִּתּוּי לִנְדֹּד וּלְכַבּוֹת קְצָת אֶת הַמּוֹחַ

אוֹ לְהָגִיף וִילוֹן בִּמְחוֹזוֹת חַדְרֵי בְּרִיחָה

הוּא רְגִיעוֹן בַּת־יַעֲנִי שֶׁרַק טוֹמֵן בְּכוֹחַ

אֶת כָּל רֹאשׁוֹ בַּחוֹל בֵּין שִׁמְשִׁיּוֹת הַשִּׁכְחָה.

אָכֵן, זֶה לֹא פָּשׁוּט, אֲבָל אָסוּר לְהִכָּנַע

כִּי הַנַּחְשׁוֹל, נִדְמֶה, הוֹפֵךְ צוּנָמִי מְטֹרָף

וּכְמוֹ בִּנְהִיגָה, נִמְנוּם הוּא פְּרוֹמוֹ לִתְאוּנָה

עַל כֵּן אָסוּר לְהֵרָדֵם לְרֶגַע בַּשְּׁמִירָה.

בִּזְמַנִּים כָּאֵלֶּה, יֵשׁ רַבִּים מִדַּי בֵּינֵינוּ

שֶׁבּוֹחֲרִים לְהִתְנַתֵּק מִכָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה

לַמְרוֹת הַהֲבָנָה, חָשׁוּב לִזְכֹּר שֶׁמִּסְּבִיבֵנוּ

יֵשׁ מִי שֶׁמְּחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת שֶׁנֵּרָדֵם.