במדינת ישראל העצמאית: הכנסת והממשלה הם הגופים הכי פחות עצמאיים

מדי פעם, כמו היום, אנחנו עדיין נלחמים על העצמאות הקולקטיבית שלנו מול אויבים מבחוץ, אבל בעיקר אנחנו נלחמים בעצמאות שלנו אחד מהשני ובעיקר אחד על חשבון השני

מעצרים במחאות בירושלים. אנחנו נלחמים בעצמאות שלנו אחד מהשני ובעיקר אחד על חשבון השני, צילום: יוני ריקנר

אחרי אלפיים שנות גלות ולפני 77 שנים פלוס כמה ימים נחתה עלינו העצמאות שלה ייחלנו, פיללנו, ולמענה נלחמנו ונפלנו.

עם הקמת המדינה, אמורה היתה לקום אספה מכוננת, שתחליט מה אנחנו עושים עם כל העצמאות הזו שנפלה עלינו, אבל איכשהו החלטנו שזה לא כזה חשוב והמשכנו הלאה. מדי פעם, כמו היום, אנחנו עדיין נלחמים על העצמאות הקולקטיבית שלנו מול אויבים מבחוץ, אבל בעיקר אנחנו נלחמים בעצמאות שלנו אחד מהשני ובעיקר אחד על חשבון השני.

עצמאות אישית זה דבר מצוין. הליברלים (במובן המקורי של המילה) מאמינים כי לא מדובר באיזו מחשבה פילוסופית אלא בתכלית קיומה של המדינה; השמרנים מאמינים כי לעם ומוסדותיו יש תכלית, ופרוגרסיבים מאמינים שהתכלית היא קיום של ערכים סוציאליסטיים של שוויון־על לאומי.

בתיאוריה, מרבית הישראלים מחזיקים בשתיים מהעמדות האלה. מבחינה זהותית פוליטית ניתן למקם את מצביעי הליכוד איפשהו בציר שבין שמרנות לליברליזם, את העבודה־מרצ על הציר בין ליברליזם לסוציאליזם, וכדומה. חלוקה זו יכולה להסביר את דפוסי ההצבעה שלנו, אבל לא את תוצאות ההצבעות.

הסיבה היא שהחלפנו את הרצון שלנו בעצמאות לאומית ואישית בעצמאות כוחנית ושבטית. עצמאות היא מילה נרדפת לריבונות, עצמאות היא היעדר צורך לתת דין וחשבון, עצמאות היא פסיקה עצמית וסופית, עצמאות היא פסגת היררכיה.

כאשר גוף הוא עצמאי, אין ריבון, אין גוף מעליו. אלא אם זה גוף שאנחנו לא אוהבים כמובן, אז אנחנו צריכים לפגוע בעצמאותו, ולמנות לו "שומר סף".

אנשים השייכים לשבט בג"ץ מאמינים כי הוא חייב להיות עצמאי, כלומר החלטה שלו אינה יכולה להיות מעורערת ואין אף גוף מעליו.

לטענת הבגציסטים, אם בית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות זו זכותו, כי הוא עצמאי וריבון. לשיטתם, סמכותו של בית המשפט אינה נובעת מהחוק אלא מעצמאותו.

המאבק האחרון שהגיע לפתחו של בג"ץ עוסק בשאלת עצמאותו של שירות הביטחון הכללי, גוף שעל פי חוק כפוף לממשלה. במדינות מתוקנות איש לא היה מעלה על הדעת מחשבה של סוכנות ביון "עצמאית", אבל פה מותר.

כבר בפרשת קו 300 לקח לעצמו השב"כ עצמאות וריבונות. לשב"כ מותר להוציא להורג, לנסות להסתיר, ולבסוף מותר לו גם לבשל תיק לקצין בצה"ל. במקום שעל שירות ביטחון יהיו 300 איזונים ובלמים, יש לו עצמאות.

את השב"כ נגד הממשלה מייצג עוד גוף עצמאי, היועץ המשפטי לממשלה. במדינת קפקא פינת סטלין - הסנגור, הקטגור והשופט באותו צד.

עצמאות הפכה מיעד לנבוט, מריבונות אישית לאמצעי כפייה על האחר ונטרולו. מ"מותר לי" ל"אסור לך". לא צריך לשאול האם אנחנו עצמאים, אלא איך אנחנו עצמאים

גופים עצמאיים עוסקים בעתירה שאיש מהם אינו צד בה. ומי לא מיוצג? ממשלה נבחרת. במדינת ישראל העצמאית הכנסת והממשלה הם הגופים הכי פחות עצמאיים.

גופים עצמאיים הנותנים דין לעצמם נמצאים בכל מקום. הרבנות נטלה לעצמה עצמאות מהמדינה, ישיבות תורניות הן עצמאיות, צה"ל הוא עצמאי בהציבו יעדים ומשימות לממשלה, ויחידות מילואים מרשות לעצמן לכתוב מכתבים ולהציב תנאים. התקשורת רואה עצמה עצמאית ובעצמאותה קוראת לסגור כלי תקשורת אחרים.

יצרני קנביס ואלומיניום ראו עצמם כריבונים ועצמאים, עד כדי דרישה להטיל מיסים מיוחדים על המתחרים שלהם. קרטלים חקלאיים רואים את עצמם כריבונים על כמות החלב והביצים שמיוצרים במדינה, כל ניסיון לפגוע בעצמאותם הוא עבירה פלילית, אפילו להסיע ברכב יותר משישה ק"ג דבש זו פגיעה בעצמאות הדבורנים.

עצמאות הפכה מיעד לנבוט, מריבונות אישית לאמצעי כפייה על האחר ונטרולו. מ"מותר לי" עברנו ל"אסור לך". הגיע הזמן לשאול את עצמנו לא אם אנחנו עצמאים, אלא איך אנחנו עצמאים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר