הסתדרות המורים בעטה את המורים אל השער

השביתה אתמול היתה כואבת, ובעיקר מיותרת. לו רק ארגון המורים היה פושט את כפפות האגרוף ומפעיל את הראש - השביתה יכולה היתה להימנע. 

השוטרים, האחיות, הרופאים, העובדים הסוציאליים, אנשי הקבע, שב"ס ועובדי הרשויות - כולם ספגו אותו קיצוץ והתגברו עליו בתבונה. יו"ר הסתדרות העובדים הכללית ארנון בר־דוד הפגין פרקטיות והבין שהמלחמה מחייבת קיצוץ כולל, ולא חשב שנכון להשבית את המשק.  לעומת זאת, יו"'ר הסתדרות המורים יפה בן דויד בחרה להתנפץ אל הסלע ולקחת איתה את המערכת כולה.

בן דויד מנסה להנחיל נרטיב שלפיו האוצר פוגע במורים, כאשר למעשה אם היא היתה מתנהלת באחריות ניתן היה לצמצם את הפחתת השכר, ולעבור את המשבר הזה במינימום נזק.

ישראל נמצאת במלחמה, מלחמה כואבת וגם יקרה.

מגזרים שלמים מבינים שיש להדק את החגורה, זה לא נעים, אבל אין ברירה. האוצר ניסה להציע להסתדרות המורים דרכים אחרות מלבד קיצוץ בתלוש השכר של המורים.

כך, למשל, הציעו להסתדרות לבטל באופן חד־פעמי לשנה זו את תקציבי הרווחה, הכולל הופעות ותרבות שארגון המורים מסבסד - כסף שעובר מהאוצר ישירות לקופת הסתדרות המורים (כ־150 מליון שקלים בשנה).

למרבה הצער, הסתדרות המורים סירבה. ללא ספק המורים היו מוותרים על הופעה וטיול מסובסד באילת תמורת שמירה על שכרם.

לא תאמינו, היו מוותרים גם על עיתון למורה. אפילו על יומן למורה היו מוותרים. חייבים לקצץ - אפשר לקצץ בשומן ולא בבשר. הבעיה נעוצה בהיעדר גמישות. הסתדרות המורים סירבה גם להצעות אחרות - ולמעשה ממש בעטה את המורים אל השער.

אפשר היה להתנהל אחרת. קיצוץ רוחבי של השכר במשרד החינוך הוא קיצוץ טיפש שפוגע באופן שווה במרכיבים החשובים והמיותרים בתקציב החינוך.

תתארו לכם שהשכר למורים לא היה מגיע דרך המדינה, בתי הספר היו מקבלים תקציב פר־תלמיד ומשלמים שכר למורים, ומנהלים את סל התקציב שלהם בעצמם, כמו שכבר קורה במדינות רבות בעולם. במציאות כזו כל מוסד חינוכי או רשות מקומית היו יכולים לבחור בעצמם את האופן הכי פחות פוגע עבורם כדי להדק את החגורה.

המורים וההסתדרות לא משחקים על אותו מגרש: למורים חשוב שהפגיעה בשכרם נוכח המלחמה תהיה מינימלית, לעומת הסתדרות המורים שחותרת לעוד ימי חופשה 

אולי לעבור ל־5 ימי לימודים, אולי לשלם למחנכת שכר גבוה משמעותית יותר מאשר למורה אחר, אולי לוותר על פעילות או לוותר על חלק מכוח ההוראה. הגמישות התקציבית יכולה להציל את המערכה במובנים רבים, ובכלל זה - בשעת קיצוצים. ארגון המורים העל־יסודיים, כידוע, אינו שובת.

במכתב ששיגר יו"ר ארגון המורים הוא מסביר את עמדתו, ויותר מעניין - מסביר מה בדיוק מנסה הסתדרות המורים להרוויח: "הסתדרות המורים אינה נאבקת נגד הניכוי מהשכר, גם היא מבינה שלא ניתן לשבות נגד החוק, אלא שובתת על מנת לקבל תמורה של 4 ימי חופשה''.

הסיבה לשביתה של יפה בן דויד היא החתירה לעוד ימי חופשה. נראה שהמורים וההסתדרות אינם משחקים על אותו מגרש: למורים חשוב שהפגיעה בשכרם נוכח המלחמה תהיה מינימלית, ולעומת זאת הסתדרות המורים חותרת לעוד ימי חופשה. 

גול עצמי נוסף שבן דויד בעטה היישר אל תוך השער הוא סוגיית החוזים האישיים. הסתדרות המורים איימה בשביתה לפני כמה חודשים ומסרבת בתוקף לאפשר למורים מתוך המערכת לעבוד ב"חוזה אישי". היא גם בולמת כניסה של מורים חדשים באמצעות חוזה העסקה אישי של בתי הספר.

כך, שוב הסתדרות המורים בוכה מרה על מחסור במורים, ומצד שני היא זו המונעת כניסה של כוח אדם איכותי שיכול להשתכר 15 אלף שקלים בחודש.

"ביחד בשבילך" היא הסיסמה המיתולוגית של הסתדרות המורים. כבר לא בטוח שיש הלימה.

ד"ר נעמה אבידן היא חוקרת מדיניות חינוך, פורום קהלת