עזה: הגיע הרגע להמשיך הלאה

ישראל שולטת בפועל על כלל שטחי הרצועה, אין יוצא ואין בא בלא אישור ופיקוח שלה, ויש לה חופש פעולה מוחלט. אפשר להסתפק בזה כניצחון ולהחזיר את החטופים

כוחות צה"ל בגבול עזה, צילום: AP

לאחר 20 חודשים של מלחמה בעזה הגיע הרגע לעצור, להכריז על ניצחון, להביא לשחרור חטופינו ולנסות להשלים את המלאכה שעוד נותרה לנו בדרך מדינית, כפי שעשינו כמעט בכל מלחמות ישראל בעבר.

מרבית המטרות שהציבה לעצמה ישראל בראשית המלחמה הושגו זה מכבר. צבא חמאס - כוח צבאי סדיר, חמוש ומאומן, ובו חטיבות וגדודים ויחידות עילית של הנוחבה, שברשותו קרוב ל־20 אלף טילים המכסים חלקים גדולים של ישראל - כוח זה הוכרע והושמד ברובו הגדול, ומה שנותר ממנו הוא מחבלים או תאי טרור בודדים המנסים לזנב בכוחותינו הפועלים ברצועה.

חמאס ומערך שירותי הממשל והרווחה שהפעיל קרסו לחלוטין, ומרצועת עזה שבה שלט ארגון הטרור נותרו בעיקר הריסות והיא הפכה לא ראויה למגורי אדם. ישראל היא השולטת כיום בפועל על כלל שטחי הרצועה, אין יוצא ואין בא בלא אישור ופיקוח שלה, ויש לה חופש פעולה מוחלט למול כל איום שהיא מזהה.

במצב שכזה, ברור לכל שהמשך הלחימה ברצועה אינו משרת יותר שום אינטרס ישראלי. שהרי קשה להניח שמה שלא השגנו בעשרים חודשי לחימה נשיג בעוד כמה ימים או שבועות, ובינתיים החטופים עודם נמקים במנהרות הטרור, וצה"ל עודנו משלם מחיר כבד בחיי לוחמינו כמעט מדי שבוע. צריך גם להביא בחשבון שחלון ההזדמנויות שעמד לרשותנו לפעול באופן חופשי וכמעט ללא מגבלה בעזה, ושהיה חסר תקדים בתולדות מלחמות ישראל, חלון זה עומד להיסגר. רמז לכך כבר נמצא בהתבטאויותיו של הנשיא טראמפ מהימים האחרונים ולפיהן הוא מצפה מנתניהו להקל את הלחץ על עזה ולאפשר הכנסת סיוע ומזון לתושביה, וכן כי הוא מקווה להביא את המלחמה לסיומה, אולי לקראת ביקוריו הצפויים בשבוע הבא בסעודיה, בקטאר ובאיחוד האמירויות, שבהן בחר כיעד הראשון למסעותיו בעולם ובמזרח התיכון.

מכיון ש"ניצחון מוחלט" לא יהיה, ולמעשה מעולם לא היה, יעד מעשי שניתן לממשו, הרי שעל ישראל לשאוף לעסקה מדינית, דומה לזאת אשר לה הסכימה בלבנון ובשאיפה - משופרת ממנה. זו צריכה לכלול ראשית דבר שיבה של כלל החטופים המוחזקים בידי חמאס. אסור להקל ראש בסוגיה זו שהיא בעלת חשיבות עצומה לא רק להווה אלא גם לעתידנו כעם וכחברה במדינתנו. כך תשפוט אותנו ותזכור אותנו ההיסטוריה, וזה מה שיישאר לדורות הבאים מהמלחמה הזו - שחרור החטופים ולא בהכרח חיסול עוד חוליית טרור או עוד מנהרת טרור ברצועה.

עסקה כזו צריכה לעסוק גם ביום שאחרי ברצועה, סוגיה שבה נרתעת הממשלה מלדון כמו מאש. אבל ממילא הפרטים יוכתבו לנו מוושינגטון, ולכן כדאי להיערך ולקדם מהלך שבו נהיה אנו היוזמים ולא הנגררים. לצד שחרור כל החטופים, העסקה לסיום המלחמה צריכה לכלול שלושה מרכיבים עיקריים: הראשון, חופש פעולה מוחלט לישראל בטיפול בכל איום שהיא מזהה ברצועה, בדיוק כמו בלבנון. חופש פעולה כזה ימנע היווצרות איום דומה לזה שהיווה עבורנו חמאס ערב 7 באוקטובר.

השני - מינהל אזרחי שינהל את ענייני הרצועה בפיקוח ישראלי, ערבי ובינלאומי. ולבסוף - סילוק כל הנוכחות הצבאית של חמאס ברצועה. לא מדובר ב"זבנג וגמרנו" ובמטרה שניתן להשיג בתוך יום. אחרי הכל, מטרות אלו לא הושגו על ידינו ב־20 חודשי לחימה עצימה, וכנראה גם לא תושגנה אם נמשיך להילחם בעזה עוד חודשים רבים. לכן עסקה שכזו היא "ההצגה הטובה והיחידה בעיר" שתביא לנו בחזרה את החטופים, תציל חיי מי יודע כמה חיילים, ותעניק לישראל רווחים עצומים בזירה הבינלאומית. וכל זאת בלא לסכן את ביטחוננו ואת עתידנו.

לכן צריך להכריז שניצחנו, לא ניצחון מוחלט אבל ניצחון בעל משמעות, ולעבור הלאה לאתגרים הבאים שממתינים לנו, ובראש ובראשונה הנושא האיראני, ולצידו קידום הסכמי אברהם כך שיקיפו את העולם הערבי כולו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר