זה אולי יישמע לכם אופטימי מדי, אבל ביום העצמאות הזה אני רוצה להזכיר לכולנו כמה אנחנו בני מזל. אנחנו חיים בתקופה שבה לעם היהודי יש מדינה. נולדנו לריבונות. ממשלה, שפה, דגל, צבא, אחריות. יהודים במשך דורות חלמו על זה, כמהו לזה, התפללו לזה, שלחו מבטים ארוכים מבבל, ממרוקו, מפולין – ואנחנו, בני המזל, חיים כשיש כאן מדינה. לא מושלמת, לא פשוטה, מלאת קשיים, אבל קיימת.
לא פחות חשוב מזה: זו מדינה שאינה רק לעצמה, אלא גם בית לאומי לעם היהודי באשר הוא.
בתפקיד שלי בתגלית, אני זוכה ללוות צעירים מכל קצוות העולם, שעולים בפעם הראשונה על מטוס לישראל. הם באים לעשרה ימים, חוזרים לארצותיהם, ומשהו בהם משתנה. הם פתאום מבינים שהם לא רק יהודים על הנייר, שהם חלק ממשהו גדול יותר. שיש להם שייכות. שיש להם כתובת.
ובשנה האחרונה זה הורגש יותר מתמיד. בזמן שאנחנו כאן בישראל עברנו את אחת התקופות הקשות בתולדות המדינה, גם הם הרגישו את זה. הם התייצבו לצידנו, כל אחד מהמקום שבו הוא נמצא – בקהילות המקומיות, בקמפוסים, ברשתות החברתיות, ורבים מהם אף הגיעו לכאן פיזית.
פגשתי בשנה שעברה אדם מבוגר שהצטרף לאחת ממשלחות ההתנדבות שלנו. זה היה הביקור הראשון שלו בארץ. הוא הסתכל עליי ואמר: "כל החיים תכננתי לנסוע לישראל ודחיתי את זה. אבל אחרי שבעה באוקטובר אמרתי לעצמי - נגמרו התירוצים. עכשיו אני נוסע. אני לא יכול להישאר שם כשאתם פה".
רואים להם בעיניים
מאז תחילת המלחמה הגיעו לישראל עשרות אלפי משתתפים ומתנדבים דרך תגלית. בזמן שתיירים ביטלו טיסות, הקבוצות שלנו נחתו כאן. גם כשנשמעו אזעקות, הם בחרו לבוא - לשמוע, לראות, לפגוש, להתנדב, להיות חלק. לא צריך לדבר איתם על ציונות ולא לנסות לשכנע. אני פשוט רואה בעיניים שלהם איך הרעיון של מדינה יהודית, כביכול משהו מרוחק מהם, מדינת מדבר במזרח התיכון - הופך פתאום לרלוונטי. מוחשי ואישי. זה הופך להיות הסיפור האישי של כל אחד ואחת.
הם מגיעים כדי להרגיש שייכים. וכשבחור בן 23 ממונטריאול עומד בשדרות ושואל איך הוא יכול לעזור - אני נזכר למה ישראל חשובה, ולמה יש לה תפקיד.
יש רגע שאני רואה שוב ושוב. הרגע שבו מישהו עומד על אדמת הארץ הזאת, לפעמים מול הכותל, לפעמים על חוף הים, לפעמים באוטובוס עם חיילים, ומבין שהוא חלק מהסיפור. לא תייר. לא אורח. שותף. זה רגע שקט, שמשנה משהו אצלם, ואצלנו.
השנה הזו הבהירה לנו דבר פשוט: העם היהודי מחובר. נכון, יש הרבה ויכוחים, יש הרבה התנצחויות אבל יש גם חיבור והחיבור גדול מהמפריד. ישראל היא עמוד השדרה של השייכות הזו. היא מה שמחזיק אותנו מחוברים, גם כשיש ויכוחים, גם כשיש מרחקים. ואם יש משהו שאני מאחל לעצמנו ביום העצמאות הזה, זה שנדע לשמור על החיבור הזה.
אנחנו הדור שזכה. לחיות במדינת היהודים, לדעת שיש לה תפקיד, ויש לה עם. מאחל לכולנו שלא נשכח את זה לעולם.
הכותב הוא מנכ"ל תגלית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו