ישראל שמרה על כבודה הלאומי

1. כבר שנה וחצי אנו הולכים אחר ארונות יקירינו שנרצחו במיתות משונות ב־7 באוקטובר, ואחר ארונות חיילינו שמסרו נפשם במות גיבורים להצלת עמנו ומדינתנו, ולשחרור חטופינו במנהרות הברברים בעזה.

עכשיו מבקרים את ישראל, שלא הסכימה לשלוח את ראשי המדינה ללכת אחר ארונו של מי שהאשים את חיילינו ברצח עם ובהרג ילדים במכונות ירייה, ובשלל האשמות בעלות קונוטציה ימי־ביניימית של דם ילדים במצות היהודים. האפיפיור פרנציסקוס לא "ביקר", אלא העליל עלילות אנטישמיות נוראות ללא קשר לעובדות - אלא אם מסתמכים על מקורות חמאס ותומכיהם.

מאז תחילת המלחמה הוא לא החמיץ כמעט שום הזדמנות לצייר את מדינת היהודים בצבעים מפלצתיים, לעיתים במפורש ורוב הזמן ברמז - אבל שומעי לִקחו הבינו היטב שחיילי צה"ל הם חיילי הורדוס בברית החדשה, שנשלחו להמית את הילדים ביהודה לאחר ששמעו שנולד מלך היהודים.

2. חורחה מריו ברגוליו הנהיג את הכנסייה הקתולית ברוח הדוקטרינה של מי שעל שמו נקרא - פרנציסקוס מהעיר אסיזי, שדחף את הכנסייה להזדהות עם העניים והמסכנים. זה הסתדר עם הסוציאליזם של נעוריו ועם התפיסה על מדוכאי העולם. לכן מבחינתו, 7 באוקטובר היה כנראה אירוע התקוממות של מדוכאים עניים, שהביא לתגובה מוגזמת וקיצונית מצד מדינת יהודים, שביצעה בפלשתינים התמימים רצח עם באמצעות חייליה ובהובלתם של מנהיגיה.

העובדות לא עמדו לנגד עיניו של ממלא המקום, שבחר להאמין לצד אחד. אפילו ב־8 באוקטובר, כשדם אחינו ואחיותינו עוד היה רטוב, הוא לא אמר בדרשתו דבר משמעותי על רצח העם האמיתי שאירע יום קודם ביהודים, וששודר בידי הרוצחים בשידור חי ברשתות החברתיות.

אנחנו עוד זוכרים את שתיקתו הרועמת של פיוס ה־12 לנוכח השמדת עם האלוהים. פרנציסקוס לא שתק - הלוואי שהיה שותק. הוא דיבר נגד מדינת היהודים, ולמעשה שלל את זכותה להשמיד את אויביה. שונאינו ברחבי העולם התעודדו מדבריו הקבועים - ובמיוחד הציר השיעי בראשותה של איראן, שמנהיגם אפילו גייס את ישו למאבקו בישראל.

3. בתזמון מעורר מחשבה, הלוויית האפיפיור התקיימה בין כסה לעשור של מועדינו הלאומיים. במונחים קתוליים, ישראל היא סקנדל תיאולוגי: במקום לקבל את הדין ולהישאר מוקעים על הצלב - העזנו להקים מדינה עצמאית, בהתאם לנבואות התנ"ך. ישו ירד מן הצלב, התעטף בטלית ושב לחיות כיהודי גלילי, אך הפעם הוא אוחז בנשק ומסרב להיצלב שוב. חמור מכך, ישו נלחם כדי להשמיד את אויביו. זה כבר היה יותר מדי עבור ברגוליו.

היהדות אינה דת, אלא ציוויליזציה עתיקה. הנצרות נולדה מרחמה. היא קיבלה מאיתנו את ישו ומשפחתו, את התנ"ך ורעיונות אמוניים ומוסריים, וגם חלק מסדרי הפולחן הדתי. עם ישראל לא ניצב יותר מול הכנסייה כעני בפתח, אלא כעם עולם בעל אמונת נצח, ותובע מהכנסייה לכבד את זכותו להילחם על קיומו - במיוחד כשהעובדות לצידנו.

4. ישראל שלחה את שגרירה בוותיקן להשתתף בהלוויה. די בזה. החלטת משרד החוץ בהובלת גדעון סער היתה משב רענן באקלים הדיפלומטי הצבוע. ישראל אינה קולוניה חלשה בשולי המזרח התיכון, שצריכה להודות לכל מדינה על נכונותה לקשור איתנו יחסים דיפלומטיים. היא מעצמה אזורית, והיא תורמת לחברותיה לא פחות משהן נותנות לה. לכן יש לקיים איתן שיח תמורות, ולא להשלים עם חרפת ההצבעה האוטומטית נגדנו במוסדות האו"ם.

ישראל עמדה על זכותה לא להשתתף במשחק הדיפלומטי הצבוע, ולשמור על כבוד חיילינו הגיבורים שנפלו למען תקומתנו. וכבר לימדונו חכמינו בתלמוד (שהכנסייה שרפה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה): "כל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב". גם לא לאפיפיור. וכך לימד רש"י עוד במאה ה־11: "אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם". בשבת האחרונה, ישראל החזירה לעצמה קצת מהכבוד הלאומי.