מה הכוונה ב"סיום המלחמה"?

ההיסטוריון היהודי־אמריקני אדוארד לוטוואק השווה בכתב העת "טאבלט" בין בידודו של נתניהו בישראל ומול נשיא ארה"ב ב־2024-2023, לבין בידודו של צ'רצ'יל בבריטניה ומול הקונגרס האמריקני הבדלני במלחמת העולם השנייה בשנים 1941-1940.

אכן, נתניהו התמודד עם התנגדות חריפה מבית ומחוץ, לא רק של האויב - אלא גם עם התנגדות הרמטכ"ל הקודם ומטהו ועם התנגדות ראש השב"כ הכושל, שמרד בו ובמשטר הדמוקרטי ונשען על יועמ"שית ובג"ץ חסרי מעצורים. הם חברו לממשל אמריקני "ציוני" כדברי הצביעות של ביידן, וביחד עם "המחאה" ועם "לשעברים" ביטחוניים למיניהם חתרו לעצור את המלחמה כדי להדיח את נתניהו, כשישראל מובסת, מאוימת ו"מוכנה" לקראת הקמת מדינת אויב פלשתינית בלב הארץ.הם כשלו.

אמנם ההישג הצבאי שלנו צומצם בגלל שיטה שאימץ המטכ"ל הקודם והגבלות אמריקניות; ואמנם ברגעיו האחרונים ממשל ביידן הצליח לכפות הפסקות אש טרם זמנן בלבנון ובעזה באמצעות איום לא להטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם. ובכל זאת, נתניהו הצליח לגבור חלקית על התבוסתנות בישראל ובארה"ב ולכפות את הניתוק ברפיח ואת חיסול נסראללה ומפקדי חיזבאללה. ואז, עם נפילת הדמוקרטים בארה"ב, התבוסתנות איבדה את משענתה העיקרית - אך לא פסקה. עכשיו נושאים אותה גמלאים ומעט לוחמים בעצומות ל"סיום המלחמה", שלפי סקרים זוכות לתמיכה של כ־40% מהאזרחים, כלומר כשליש ואולי פחות מהישראלים היהודים. הישגים אסטרטגיים מול חיזבאללה, סוריה ואיראן, והישגים לא מבוטלים אך טקטיים מול חמאס, חילצו את ישראל מתבוסה. אבל ההישגים אינם יציבים. כל עוד צבאות טרור מעין־נאציים שלוחי איראן פועלים בגבולותינו ומחזיקים חטופים ישראלים, וכל עוד לא סוכלו שאיפותיה האימפריאליות של איראן באמצעות חיסול תוכנית הגרעין שלה - ישראל עדיין לא ניצחה במלחמה.

הקביעה הזאת איננה נובעת מ"האינטרסים הפוליטיים" של נתניהו, כטענת פרשנים פוליטיים נמוכי מצח, אלא מהאינטרסים הקיומיים של ישראל.הישראלים המוכנים לסיים את המלחמה בתבוסה, ובלבד שיודח נתניהו, נושאים עיניים אל ממשל טראמפ, שגם מבקש לסיים מלחמות; ולראיה מאמציו לעצור את המלחמה באוקראינה באמצעות כפיית תנאים קשים על אוקראינה; ומאמציו להגיע להסכם עם איראן, שאולי יותיר בידיה יכולת להעשיר אורניום ויכולת שיגור כחרב מתהפכת מעל ראשינו."מסיימי המלחמה" שלנו אינם בוחלים בהדלפת תוכניות מבצעיות וליבם מתמלא שמחה לנוכח התבטאויות מעורפלות של שליח טראמפ למו"מ עם איראן ועם רוסיה. הם גוזרים עלינו גזירה שווה מאוקראינה, ומקווים שטראמפ יתכחש להצהרותיו ויכפה עלינו להשלים עם הישרדות חמאס בחופי הנגב המערבי, עם הישרדות חיזבאללה בלבנון ועם הישרדות המיזם הגרעיני האיראני.אבל מצבן של אוקראינה וישראל שונה מהותית. אוקראינה לא יכולה לנצח לבד את רוסיה.

טראמפ צודק. רוסיה הכושלת אינה מאיימת אסטרטגית על ארה"ב; מוטב לאוקראינה לצמצם נזקים ולעצור את המלחמה; ואם אירופה חשה שרוסיה שכבשה חלק מאוקראינה מאיימת עליה, תתכבד, תתעצם ותגן על עצמה.לעומתה, כיום ישראל יכולה וחייבת להכריע לבד את חמאס בעזה ולהציל את החטופים. היא יכולה לכפות לבדה על לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו והיא יכולה להתגונן בעצמה מפני הג'יהאדיזם בדרום סוריה. ישראל גם יכולה להסיג לאחור את המיזם הגרעיני האיראני, בתנאי שארה"ב לא תתנגד. יתרה מזאת, לארה"ב יש אינטרס אסטרטגי למנוע סיכון איראני־סיני לציר סחר בינלאומי מהמזרח הרחוק ומהודו אל אירופה, ולראיה מתקפתה המתעצמת בתימן. לכן יש לקוות שהיא תצטרף למתקפה על הגרעין האיראני. טראמפ ונתניהו הם שיכריעו כאן.

פרופ' בראלי הוא היסטוריון