באחרונה נעשה לנכון־פוליטית להגג בתקשורת על שואה לא אשכנזית, כגון "שואת יהודי צפון אפריקה". נראה כי מדובר במהלך שנועד לקדם איזון עדתי ולכבד את המזרחים בשואה משלהם.
אלא שהספרדו־מזרחים אינם זקוקים לטובות שכאלה. שואה ספרדית התחוללה גם במחוזות אירופיים כמו יוון, מקדוניה, סרביה, קרואטיה ואיטליה. השואה ביוון, למשל, היתה אף אכזרית יותר, בין השאר בגלל אחוז ההשמדה הגבוה - כ־80%. לשם השוואה, "רק" כרבע מיהודי צרפת הושמדו, 40% מיהודי אוסטריה, וכ־70% מיהודי הולנד.
אלא שאירועי השואה במחוזות הבלקן סובלים מתת־ייצוג בתוכנית הלימודים בבתי הספר, באקדמיה ובתקשורת, בין היתר משום שהנחות היסוד המעצבות את השיח הישראלי על השואה מקדמות הדרה של השואה הספרדו־מזרחית מהזיכרון הלאומי.
ההנחה הראשונה והמדירה מכולן היא שהשואה היתה אירוע אשכנזי. זו גוזרת הנמכת ווליום, אם לא השתקה מוחלטת, של אירועים, ספרי עיון וזיכרון וסרטים שהדמויות הדומיננטיות בהם אינן אשכנזיות.
פרופ' יצחק כרם מצביע על כך שיד ושם דוחה סיפורים היסטוריים שהדומיננטיות בהם מסורה בידי ספרדים. למשל, יד ושם מתעקש לקבוע כי מרד הזונדרקומנדו במשרפות באושוויץ ב־7 באוקטובר 1944 נעשה בידי יהודים אשכנזים - זאת למרות עדויות של ניצולים כי את המרד במשרפות מס' 14-3 ניהלו בעיקר יהודים יוונים, שאף שרו במהלך המרד את ההמנון היווני. אך יד ושם החליט כי הן אינן אמינות וגזר על המרד הספרדי הזה מחיקה מהזיכרון הלאומי. תת־הייצוג לשואה ביוון נוכח גם בארכיון יד ושם. בעוד 75,000 יהודי יוון שמלפני השואה מיוצגים על ידי כ־12,000 תוצאות בקטלוג המוסד, 66,000 יהודי בלגיה מיוצגים על ידי 61,000 תוצאות בקטלוג - פי חמישה!
ההנחה השנייה היא שהייחוד של השואה הוא בטוטאליות של ההשמדה ובמספרים המוחלטים העצומים של המושמדים. הקהילות הספרדיות אינן מציגות מספרים גדולים של קורבנות. מדובר בקהילות קטנות. עובדה זאת גורמת לכך שגם אם היה בקהילות ספרדיות אחוז השמדה גבוה מאוד, במספרים מוחלטים זה רחוק מלעורר את החלחלה הנדרשת. בסלוניקי, למשל, היתה השמדה כמעט טוטאלית של 98% מהיהודים, אבל מספר הקורבנות היה לא יותר מ־50 אלף. במונחים פולניים או אוקראיניים זה מעט.
ההנחה השלישית היא שסיפורי שואה ממחישים את הבדידות של היהודי הגלותי, את השנאה היוקדת של הגויים כלפיו ואת אי־ההיתכנות של קיום יהודי מחוץ לישראל. גם ציפייה זאת לא תמיד מתאימה לסיפורים שמקורם בחלקים הספרדיים של אירופה. כך, למשל, ידוע שבאלבניה, שהיתה בה קהילה זעירה של 200 יהודים, שרדה כל הקהילה הודות להסתרת היהודים בידי האלבנים המוסלמים.
גם באזורים הכפריים של יוון, בניגוד למצב בסלוניקי, האוכלוסייה שיתפה פעולה עם היהודים. בפיליון ניצלו 70% מהיהודים הודות לכך. ההרמוניה היחסית הזאת דנה סיפורים אלה להדרה מהזיכרון הלאומי.
כך, בעוד סיפורי שואה מדברי ימי היהדות הספרדו־מזרחית ששומה עלינו לספר בהם נדחקים הצידה, נדחפים למוקד הדיון אירועים, חשובים כשלעצמם, מההיסטוריה של יהדות צפון אפריקה, שאינם מתאימים לכותרת זאת, אך בכל זאת מוצמדת להם באופן גרוטסקי התווית "שואה". בלי טובות, בבקשה. יש להסיר מההיסטוריה של יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה את התיוג "שואה". היא ראויה להיות מסופרת, גם אם אינה מגה־טרגית, ולו רק משום שמדובר בהיסטוריה של חלק נכבד מהעם היושב בציון. לעומת זאת, לשואת יהודי איטליה ויהדות הבלקן, שהיתה טרגית לא פחות, אם כי באופן שונה מזאת של יהודי מזרח אירופה, יש לפנות מרחב גדול יותר בזיכרון הלאומי.
פרופ' קמחי מלמד בביה"ס לתקשורת המונים באוניברסיטת אריאל ויו"ר מועצת המוזיאונים במשרד התרבות והספורט. סרטו "לישון עם האס אס" - סיפור מהשואה ביוון, מוקרן בימים אלה בסינמטק תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו