הגבול

תָּמִיד יֵשׁ גְּבוּל, לָחַשְׁתִּי, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

שֶׁהַדִּבּוּר עֲדַיִן נֶחְשָׁב, גַּם אִם מַעֲדִיפִים שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע.

הַיּוֹם אֶמְצָא אֶת סִמּוּנוֹ, הוֹסַפְתִּי, בְּלִי שֶׁפָּסַקְתִּי מִתְּנוּעָתִי

הַמַּגִּיעָה אֶל רַגְלַי מֵאֲזוֹרִים מְסֻכָּנִים.

וּבְכָל זֹאת מֻכְרָחִים לְאַתֵּר אוֹתוֹ,

אֲפִלּוּ לְהַתְחִיל בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים כְּמוֹ סֻכַּת מַצִּיל

שֶׁמּוּנָף עָלֶיהָ דֶּגֶל לָבָן,

וּבְמֶרְחָק מוּעָט סֻכָּה אַחֶרֶת מְנִיפָה דֶּגֶל אָדֹם:

הַיָּם הַגָּדוֹל מִתְחַלֵּף דַּוְקָא בַּמֶּרְחָב הַצַּר הַזֶּה

מִמָּקוֹם שֶׁל צִיפָה לְאֵזוֹר שֶׁל טְבִיעָה.

יֵשׁ גְּבוּל לַמַּיִם הָאִישִׁיִּים הָאֵלֶּה

הַמַּחְבִּיאִים אֶת מַפַּת הַתְּחוּמִים

בְּבֶטֶן הַדָּגִים הַקְּטַנִּים יוֹתֵר,

כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִתְפַּתֶּה לָדוּג אֶת מִדּוֹתֵיהֶם.

מוּלִי מוֹפִיעָה הָאִשָּׁה שֶׁבְּכָל הַפְּעָמִים

הַקּוֹדְמוֹת לֹא נֶעֶנְתָה לְחִיּוּכִי,

בַּפַּעַם הַזֹּאת שְׂפָתֶיהָ נִפְקָחוֹת בִּנְעִימוּת.

הִנֵּה גַּם הַפָּנִים אֵינָם מַתְחִילִים אֶת יוֹמָם מֵחָדָשׁ

אֶלָּא מַמְשִׁיכִים יְשִׁירוֹת מֵהַגְּבוּל הַקּוֹדֵם שֶׁסֻּמַּן בָּהֶם:

הַחִיּוּךְ שֶׁבּוֹ אֲנִי מִתְקַבֵּל עַתָּה

פּוֹרֵץ מֵאוֹתָן פְּעָמִים שֶׁבָּהֶן נֶאֶבְקָה לַעֲצֹר אֶת שְׂפָתֶיהָ.

אוּלַי אַף אַגִּיעַ לִגְבוּלִי הַיַּמִּי:

הַפַּעַם אֲנַסֶּה לִכְלֹל בּוֹ גַּם אֶת הָאֹפֶק,

כָּךְ כְּבָר לֹא יוּכַל לְהַתֵּל בִּי.