בסיפור ההגדה יצאנו ממצרים אל ארץ מובטחת - יש צעירים בישראל של היום שדווקא יוצאים ממנה. הם נאבקים ביוקר מחיה, בחוסר יציבות כלכלית ופוליטית, ובתחושה שהחירות כאן כבר מזמן לא קיימת.
ישראל היתה אמורה להציע ביטחון והזדמנויות, אבל בפועל היא דורשת מהם הכל - מיסים גבוהים, מחירים בלתי אפשריים ועמידה בסטנדרטים מנותקים מהמציאות. כשהדיור בלתי נגיש, החברה מפולגת והפוליטיקה תקועה - קשה לראות כאן עתיד. משכורת ממוצעת בישראל לא מספיקה לרכישת דירה, לא במרכז ולא בפריפריה.
ואם לא די בכך, מחירי השכירות ותעריפי הארנונה, המזון והתחבורה שוברים שיאים, ובמקביל השירותים הציבוריים קורסים. בתוך המציאות הזו, מדינות כמו גרמניה, הולנד וקנדה מציעות אלטרנטיבה: מסלולי הגירה פשוטים, מערכת מס ידידותית, מחירי דיור שפויים ושוק עבודה יציב. צעירים שמביטים החוצה מבינים - אפשר גם אחרת.
שוק העבודה מתסכל, שוחק ולא משתלם. אפילו מי שמוצא עבודה טובה בישראל מגלה מהר מאוד שהשכר נשחק במהירות אל מול ההוצאות. עבודה בהייטק? המשכורת גבוהה, אבל שעות העבודה מטורפות והלחץ בלתי פוסק. מחוץ להייטק? השכר נמוך, הקביעות נדירה, והתנאים לא באמת מאפשרים חיים בכבוד.
גם האקדמיה כבר לא מבטיחה יציבות - הלימודים יקרים ולבוגרים קשה למצוא עבודה. התארים האקדמיים מספקים ידע ולעיתים גם כלים, אך עדיין רבים מהסטודנטים מסיימים את לימודיהם בחובות כבדים ובהיעדר ניסיון שנדרש לפתיחת דלתות בשוק העבודה, שהולך והופך תחרותי יותר ויותר.
קיטוב פוליטי, חוסר יציבות ומערכת שלא משתנה. כשהעתיד נראה קודר, כשהמציאות הופכת קיצונית, וכשיקירינו עוד בשבי - קשה להחזיק באופטימיות. ובתוך כל זה, הפער האדיר בנטל פשוט בלתי נסבל. רוב הסטודנטים שירתו בצבא, משרתים במילואים, עובדים מסביב לשעון ומשלמים מיסים, ועדיין מרגישים שמפקירים אותם.
חוק הגיוס המוצע שובר את תחושת השותפות. הוא לא שילוב - הוא ויתור. קשה לבקש מבני הדור הזה להישאר כאן, כשהמדינה דורשת מהם הכל - ומקבוצות אחרות לא דורשת כלום. צריך שינוי עכשיו, או שנישאר בלי דור העתיד.
פסח מסמל תקווה, אבל הדור הצעיר בישראל לא מרגיש שיש לו למה לקוות. כמו ביציאת מצרים, גם היום רבים רק מחפשים לברוח - לא אל הארץ המובטחת שלנו, אלא אל מדינות שמציעות עתיד כלכלי יציב יותר. במקום לחגוג חירות, צעירים שואלים את עצמם אם יש להם עתיד כאן בכלל.
ההגירה השלילית היא איום אסטרטגי. אנחנו עלולים לאבד את הדור הבא של הרופאים, המהנדסים והמורים שלנו. כדי להפוך את ישראל למקום שכדאי לחיות בו, חייבים לפעול: דיור בר־השגה, הפחתת מיסים לצעירים, שיפור שוק העבודה, חיזוק השירות הציבורי ותמריצים אמיתיים לצעירים שבוחרים להישאר. ישראל מדהימה, אבל היא גם צריכה להיות משתלמת. הזמן לפעול הוא עכשיו.
הכותבת היא יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו