ה"דיפ-סטייט": מפלטו של הנאשם
במקום להתנער מיועציו החשודים שנעצרו בפרשת קטארגייט, נתניהו מנסה להדיח את ראש שב"כ • האקט המוחשי של הדחת ראש שב"כ מצוות המו"מ להשבת החטופים, למשל, הגיע לאחר שהצליח להשיב 33 חטופות וחטופים בשלב הראשון של הסכם טראמפ • אבל הציבור לא מטומטם: הישראלים מוכנים לשלם מיסים, להילחם, להתנדב - אבל מצפים לדבר אחד: שמירה על הדמוקרטיה
פרשת קטארגייטחושפת לכאורה יחסים בלתי תקינים עם גורם מדיני עוין, או ניסיון להדיח את ראש שב"כ. לא בגלל היעדר סמכות, אלא בגלל תהליך פגום, ניגוד עניינים וריח פוליטי חריף.
במקום להתנער מיועציו החשודים שנעצרו, נתניהו מנסה להדיח את ראש שב"כ. יש לתהות מדוע נעשה השימוש בספין ה"דיפ־סטייט". האם הוא מפלטו של הנאשם, של השותף לדבר עבירה?
שב"כ סומן כיעד למשטור עוד לפני חקירת קטארגייט. הסימון החל כשהעזו לטעון שלראש הממשלה יש אחריות למחדלים, שהוא היה מודע להתראות ראשי הארגון נגד הזרמת הכסף הקטארי לחמאס כל השנים, שהוא התעלם מהאזהרות שלפיהן ההפיכה המשטרית מגבירה את הסיכון למלחמה והאויב מזהה בנו נקודת חולשה.
האקט המוחשי של הדחת ראש שב"כמצוות המו"מ להשבת החטופים, למשל, הגיע לאחר שהוא הצליח להשיב 33 חטופות וחטופים בשלב הראשון של הסכם טראמפ. כפי שהיטיב לנסח נדב ארגמן - התברר לו שהמטרה היתה לקיים מו"מ לא כדי להשיב את החטופים. כל אלה הפכו אותו ליעד לנקמה.
אבל למה לעצור כאן? - שוברים את הכלים כדי לשמר את הקואליציה. כל עוד היא מחזיקה - מותר הכל. תוקפים את שירות המדינה, מתגמלים גורמים קיצוניים, וממציאים נרטיב חדש שבו הדמוקרטיה עצמה היא האויב.
את הביטוי "דיפ־סטייט" ייבאו נתניהו ואנשיו בסמוך למועד שבו טראמפ החל להשתמש בו בארה"ב, בשנת 2016. הברית של טראמפ עם הימין הרדיקלי שאבה השראה מהשפה של איש התקשורת הימני־קיצוני סטיב באנון, המנסה לייצא את רעיונותיו לכל רחבי העולם.
צומת הדרכים שהגענו אליו היום הוא בין ישראל יהודית ודמוקרטית זו לצד זו, ברוח מגילת העצמאות, לבין הונגריה של אורבן, שהמציא את ה"דמוקרטיה הלא ליברלית" - מודל שמטרתו העליונה להבטיח את המשך שלטונו.
לנתניהו יש עוד ידיד קרוב שממנו הוא שואב השראה. לא במקרה פורסם שבעיצומה של המלחמה, בימים הקרובים ראש הממשלה צפוי לצאת לביקור בהונגריה.כדי להבטיח את שרידותו בשלטון, גם אם מפלגתו לא זוכה ברוב בבחירות, ויקטור אורבן ערך שורה של שינויי עומק בחוקה ובמערכת המשפט, והשתמש בכלי התקשורת כדי לקדם את סדר היום שלו ולהפיץ פייק ניוז. נשמע מוכר?
צומת הדרכים שהגענו אליו היום הוא בין ישראל יהודית ודמוקרטית זו לצד זו, ברוח מגילת העצמאות, לבין הונגריה של אורבן, שהמציא את ה"דמוקרטיה הלא ליברלית" - מודל שמטרתו העליונה להבטיח את המשך שלטונו.
אבל הציבור לא מטומטם. הציבור התעורר. הפגנות ההמונים, האיומים בהשבתה, הסולידריות של אזרחים מכל הקשת - כל אלו הם רגע של "עד כאן". הישראלים לא מוכנים עוד להיות אסקופה נדרסת. הם מוכנים לשלם מיסים, להילחם, להתנדב - אבל מצפים לדבר אחד: שמירה על הדמוקרטיה.
השיטה שבמסגרתה מותר להאשים את בג"ץ, להמציא חוקים לפי הצורך, להתעלם מכללי המשחק - הסתיימה. חוזרים למדינה. חוזרים לחוק. חוזרים לכבוד.