"הברוטליסט" גדול הרבה יותר מהאוסקרים "המאזנים" של הוליווד

תחשבו רגע: מתי בפעם האחרונה ראיתם בקולנוע סרט ממש פרו־יהודי ופרו־ישראלי? סרט שמצדד בזכותם של היהודים לבית משלהם, ואפילו בארץ ישראל? לא בכל דור עולה סרט כזה על מסכינו - ועדיין נדמה שכל הנוגעים בדבר עושים הכל כדי להסתיר זאת מעיני הציבור.

אך הנה, סרט שעוסק ביהדות ובגורל היהודי, מבלי לשלם מס לאו"ם או לאזן דרך הסוגיה הפלשתינית, היה מועמד לעשרה אוסקרים - וזכה בשלושה. איך קורים ניסים כאלה? זה לא קולנוע ישראלי, אלא אמריקני. בריידי קורבט יצר אפוס נדיר שמופיע פעם בכמה עשורים. ובישראל? משווקים את "הברוטליסט" כסרט על אדריכלות - כמו לשווק את "טיטניק" כסרט הדרכה לבניית ספינות.

אניני הקולנוע יעקמו אפם: "מה פתאום סרט פרו־ישראלי? זה סרט על יצירה, על היחס בין פטרון ליוצר, על קפיטליזם חזירי". נכון, גם אלה נושאים שמופיעים בסרט. אבל הדרך הטובה ביותר להבין כמה הוא פרו־ציוני היא לצפות ביוטיוב במבקרים זועמים שמכתירים אותו כ"פרופגנדה פרו־ישראלית". "שיתביישו להם", הם אומרים, "היו צריכים להחליף את השם ל'מדינת פלשתין'", "איך לא מדברים על היהודים כקולוניאליסטים?", "שמישהו יסביר לדמות שחוזרת לישראל שהיא לא הבית של היהודים". אחד המבקרים אף כעס שהסרט לא שם את הקמת ישראל בקונטקסט של "נישול פלשתין", ובמקביל טען שיש להוציא את השואה מהעלילה כי היא "לא רלוונטית".

"הברוטליסט" הוא אירוע קולנועי נדיר. ויזואלית וחושית, מדובר ביצירת מופת שמשוחקת נפלא. לא פלא שהוא זכה באוסקרים על הצילום, הפסקול והשחקן הראשי - כי הוליווד לא מתמודדת עם אמיתות לא נוחות. סרט דוקו ישראלי־פלשתיני "מאוזן" פוליטית יזכה לשבחים, ואילו סרט כמו "הברוטליסט" יזכה רק למחמאות טכניות. אבל "הברוטליסט" גדול הרבה יותר מהאוסקרים "המאזנים" של הוליווד, שבהם עצם הייצוג חשוב הרבה יותר מהתוכן.

"הברוטליסט" מזכיר את עוצמת הקולנוע כמדורת שבט, טקס מעבר, שמכניס אותנו להיכל האפל וגורם לנו לצאת ממנו אחרי שלוש שעות וחצי כשכל המציאות מרגישה אחרת. לכאורה מדובר בפרק זמן ארוך - אבל בפועל זהו קולנוע מהפנט, עם סיפור מרתק ודמויות בלתי נשכחות.

מעבר לעיסוק המשני בארכיטקטורה, הסרט מעלה שאלות מורכבות עבור כל יהודי, ובמיוחד ליהודים בישראל שלאחר 7 באוקטובר: מה מנהל את בחירות חיינו? מהו המחיר של ההישרדות והאמונה בצדקת הדרך? ומהי המשמעות של בית?

בדרכו הפתלתלה, "הברוטליסט" הוא סרט שואה, אף שהשואה עצמה כמעט לא נמצאת בו. עם זאת, היא נוכחת בכל רגע דרך דמות הגיבור הראשי - שורד השואה האדריכל לאסלו טות', דמות פיקטיבית המבוססת על דמויות יהודיות אמיתיות.

השואה היא הכוח המניע את העלילה, אירוע המטיל צל כבד על חייהם של השורדים. טות', כמו מודרניסטים יהודים רבים אחרים בין מלחמות העולם, חיפש להכשיר את יהדותו באמצעות שאיפה לעולם חדש, עם עיצוב פרקטי ונקי ממסורות העבר. כאילו הקווים החלקים של המודרניזם יאפשרו לו לחמוק מהגורל היהודי - עם או בלי בית. בארה"ב ניסו להפוך את הסרט למשל על גורל המהגרים, אך זה לא מחזיק מים. השואה היא אירוע שקרה לעם היהודי, בשל יהדותו.

אם אתם מחפשים סרט אקשן קליל, זה לא בשבילכם. אבל אם אתם מחפשים חוויה קולנועית מטלטלת שתגרום לכם לחשוב ימים אחרי הצפייה - "הברוטליסט" הוא הסרט בשבילכם. הוא מיועד לאלו שתוהים איך יוצרים אחרי חורבן, לאלו שמבינים שהחיים הם לא רק הישרדות, אלא המשמעות שהשורדים יוצקים בהם. ובעיקר, הוא תזכורת למה זה אומר לחיות ולהיות עם חופשי בארצנו.