ירדן ואלי ענקי הדור

שני המרימים הרשמיים של ישראל בימים אלו הם שני גיבורים, אהובים ומתוקים, שעולמם חרב עליהם: אלי שרעבי וירדן ביבס, ששרדו את תופת חמאס וגילו שאהוביהם כבר אינם, הפכו ברגע למנועי עוצמה ונחמה.

"יש לי כבר רגעים של אושר", אמר אלי שרעבי השבוע, בתשובה לשאלת המראיינת אילנה דיין אם הוא חושב שאי פעם יהיה מאושר. כל מי שמבקר ב"שבעה" של משפחת ביבס נתקל בחוסן ובעוצמה השקטה של ירדן. וגם בהומור הבריא שלו, כך מדווחים. שלא לדבר על המונולוגים מלאי הכוח והרגש הנאצלים שנשמעו מפיו מאז שב מן השבי.

אילו אנשים. שיהיה להם רק טוב וחסד ונחמה.

הקלישאה "באנו לנחם ויצאנו מנוחמים" מתעצמת פלאים בימים אלה. כוח אדיר מוזרם מכיוונם כלפי חוץ ומדביק את כולם. אי אפשר לתאר איזו רוח גדולה פיעמה לרגע, ואף להרבה יותר מרגע, בלב כל מי שראה את אלי משמיע את תשובתו השבוע. לא פלא שהוא הוזמן לבית הלבן.

איך בדיוק מרבין בשמחה? ממתי ניתן לצוות על הלב מה להרגיש? דווקא בפורים השני של הכאוס, אפשר לחשוב על תשובה. התורה לא ציוותה על קרחנה של מסיבות רחוב

כבר כמה ימים שאנחנו נמצאים בתוך חודש אדר. "משנכנס אדר מרבין בשמחה", זוהי אחת השורות המוזרות בקודקס ההלכתי. איך בדיוק מרבין בשמחה? ממתי ניתן לצוות על דברים הנתונים לרגשות? זו לא הפעם הראשונה שהחוק התורתי מצווה לשמוח. זה קורה גם בחג: "ושמחת בחגך והיית אך שמח", "ושמחת בכל הטוב". התורה הזו לא מהססת לצוות על השמחה. כנראה היא יודעת על מה היא מדברת.

הרבה פרשנים לוקחים את השאלה הזו לכיוונים של הכרה פנימית והסתכלות אופטימית על החיים, הסתכלות שמקורה באמונה שהכל מנוהל מלמעלה וממילא יש לשמוח במה שטוב ולהודות עליו. השנה העגומה הזו מציבה את השאלה הזו במלוא חריפותה. כבר פורים שני בתוך הכאוס הזה. אדר תשפ"ה עגמומי ומוזר. רווי אסונות וטלטלות. העתיד לא נודע. איך זה יעבוד?

והאמת, שדווקא המצב הזה מסתיר בתוכו תשובה טובה. התורה לא ציוותה לשמוח בקרחנה בלתי פוסקת של מסיבות רחוב. היא ציוותה "להרבות בשמחה". אני מנסה לשמוע בתוך המונח הזה ציווי שאומר מילה אחת: תרימו. יש בסביבה מספיק סיבות לדיכאון. יש גם את יצר החיים האופטימי והשמח.

בואו נשתמש בדימוי מעולמות הקול והמוזיקה, ונדמיין שיש כפתור פיידר (fader) שממוקם על קונסולת החיים. אפשר להרים אותו, אל עבר האופטימיות, ואפשר גם להוריד אותו. האמת היא שגם מראש הוא לא ממוקם השנה בחלק העליון. רוב הזמן הוא מהמחצית ולמטה.

ובחודש אדר באה תורה ואומרת: תרימו את הפיידר. תרימו. (היא דוברת עברית, התורה, ולכן היא כנראה משתמשת לפיידר במילה "מדעך", אחת הנוראות). ובאב היא באה ואומרת: תורידו, תורידו. ובעיקר היא אומרת: זה בידיכם, הסיפור הזה. אי אפשר לקבוע מה יהיה וכשרע זה רע, אבל אפשר לשלוט קצת במצב הרוח.

אז תרימו, תרימו. אנא תרימו כמה שניתן. ותודה לירדן ולאלי ולכל שאר הגיבורים. מן השמיים תנוחמו. אני אוהב אתכם מאוד.