המערכה הראשונה מול חמאס

לאחרונה צוין יום השנה ה־37 להקמת ארגון חמאס, ראשי התיבות בערבית של "חרכת אל־מקאומה אל־אסלאמייה" (תנועת ההתנגדות האסלאמית).

ארגון הטרור הפלשתיני, שעימו למדינת ישראל יש היסטוריה ארוכה של מאבק דמים ששיאו במתקפת 7 באוקטובר 2023, נוסד רשמית על ידי הנהגת האחים המוסלמים ברצועת עזה בהובלת השייח' אחמד יאסין ימים ספורים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987. זו טרפה את הקלפים עבור יאסין ואנשיו, שחששו לאבד את תמיכת הרחוב הפלשתיני לטובת אש"ף ושאר הארגונים, אם לא יצטרפו למאבק בישראל. על כן החליטו להקים את חמאס ולהתרכז במאבק המזוין, ולמעשה ניהלו תחרות גלויה בעיקר מול אש"ף על הובלת האינתיפאדה.

מעמדו של יאסין, שהפך בין היתר לבורר לאחר שהאינתיפאדה ערערה את מערכת השיפוט המקומית ברצועת עזה שהוקמה בעזרת ישראל, התחזק משמעותית, ובהנהגתו הפך חמאס לארגון ההתנגדות הגדול ביותר ברצועת עזה, בעיקר על חשבונו של פת"ח.

ישראל אמנם מיהרה לפעול נגד חמאס ובמהלך 1988 נעצרו יותר מ־100 מפעיליו, אולם שר הביטחון יצחק רבין החליט שלא לעצור את השייח' יאסין מחשש שפעולה כזו תתפרש כפעולה ישראלית נגד האסלאם וכרדיפת אנשי דת ותוביל להסלמה.

רק במאי 1989, לאחר שהתברר שיאסין הורה להמשיך במאבק המזוין ובפעילות טרור, הוחלט לעצור אותו יחד עם יותר מ־500 מאנשיו, ובהם מחמוד אל־זאהר. בזכות מבצע המעצרים התבררה מעורבותו של יחיא סינוואר, שנעצר לראשונה בשנת 1988 לאחר שהכין מטען ביתי כדי לפגוע בחיילי צה"ל, כאשר בחקירתו הודה כי היה מפקד כוחות אל־מג'ד, מנגנון הביטחון הפנימי של חמאס, וחיסל במו ידיו 12 פלשתינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל.

למעשה, מבצע המעצרים במאי 1989 שביצע צה"ל ושב"כ נגד חמאס היה הפעם הראשונה שהציבור הישראלי התוודע לקיומו של ארגון הטרור הפלשתיני הרצחני. היה זה על רקע חטיפתם, רציחתם והחבאת גופותיהם של שני חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון, בהפרש של שלושה חודשים זה מזה, על ידי מחבלי חמאס.

בחקירתו העיד יאסין כי הורה לחטוף חיילים, והוא נידון למאסר עולם ול־15 שנים בכלא.

מעצר יאסין ואנשי התנועה פגע בארגון, וכדי לשקם את התשתית הארגונית הגיע לעזה ביוני 1989 ראש הלשכה המדינית של חמאס מוסא אבו מרזוק עם מאות אלפי דולרים למימון, דבר שהוביל לכך שמרכז הכובד של חמאס עבר לחו"ל. בסוף ספטמבר 1989 עשתה ישראל צעד נוסף נגד חמאס, כאשר מערכת הביטחון החליטה להוציא את הארגון מחוץ לחוק בשטחים. היתה זו גם הפעם הראשונה שהציבור הישראלי נחשף לאמנת חמאס, שקראה כאמור להשמדת ישראל.

לסיכום, ניתן לקבוע שרק מאמצע 1989 החלה ישראל להבין שבשטחים קם לו ארגון אסלאמי רצחני שבניגוד לאש"ף, מעניק לסכסוך הישראלי־פלשתיני היבט דתי וקורא בשם האסלאם להביא לסופה של מדינת היהודים במרחב המזרח־התיכוני. למרות זאת, נראה היה שלא כולם בישראל הפנימו את הסכנה הטמונה בחמאס, כאשר מדינת ישראל החמיצה הזדמנות להכניס לכלא לשנים רבות את מרבית אלו שלאחר מכן ביצעו פיגועי טרור נפשעים נגד יהודים. הפרקליטות עשתה עסקאות טיעון מגוחכות עם בכירי חמאס, ובהם מי שהפך להיות ראש הזרוע הצבאית של הארגון בתחילת שנות ה־90 עימאד עקל, שלאחר שחרורו היה אחראי לרצח 11 חיילי צה"ל ואזרח ישראלי, וארכי־מחבל נוסף שכל ישראלי מכיר בשם מוחמד דף, המוח מאחורי טבח 7 באוקטובר. כך או כך, המאבק בחמאס ממשיך ללוות את מדינת ישראל עד היום, והסוף אינו נראה באופק.

ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באונ' דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "Israel: National Security and Securitization". ספרו החדש על התרסקותה של מפלגת העבודה 2024-1992 ייצא בקרוב בהוצאת רסלינג