בעיניים לבנוניות

הפסקת האש שהוכרזה בין ישראל לחיזבאללה סיימה מערכה ארוכה של 417 ימים.

אם נסתכל על הדברים מעיניו של הצד השני, הלבנוני, נשמע שני קולות שמתחרים זה בזה - מתנגדי חיזבאללה מול תומכיו, כאשר בפועל ידם של האחרונים על העליונה. אמת, חיזבאללה ספג ביקורת קשה מבית על שגרר את לבנון כולה למלחמה מיותרת; אמת, יותר ממיליון פליטים ברחו מדרום לבנון לצפון המדינה ואף לסוריה; ואמת שחלקים גדולים מדרום לבנון ומרובע הדאחייה בביירות נהרסו. אבל בסופו של דבר בתודעת האויב וביחסי הציבור שהוא עושה לעצמו הוא ניצח.

אבל איך? איך משווקים ניצחון אחרי מפלות כל כך קשות ומאות אלפי עקורים ופליטים? באופן הכי פשוט והכי גלוי, חיזבאללה לא מנסה להסתיר דבר. בכתבה מרכזית באתר "אל־מנאר", ערוץ התקשורת של חיזבאללה, נזכרות בכתבת השער "לבנון מנצחת" כל ההצלחות הישראליות: החיסולים, המבצעים החשאיים, גלי העקורים והפליטים והפלישה הקרקעית, אבל בסופו של דבר היתה זו ההתנגדות והעמידה האיתנה שעמדו בהצלחה מול "המתקפה הישראלית הברברית".

חיזבאללה לא נשבר, לא נכנע והמשיך לנהל מו"מ כאשר הוא יורה יותר מ־4,000 טילים ורקטות על ישראל רק בחודש האחרון.

יתרה מזו, בנרטיב של ארגון הטרור צה"ל לא הצליח לכבוש שטחים גדולים, וגם להיכן שהגיע ספג אבידות כבדות בנפש ובציוד. לכן זהו לא רק ניצחון של חיזבאללה, אלא של לבנון כולה.

נוסף על כך, חיזבאללה יודע לשקף לאנשיו, אבל בעיקר לתושבי לבנון, את בעיותיה של ישראל, הן בזירה הפנימית – השסעים החברתיים ומגבלות כוח האדם בצבא – והן בזירה החיצונית: העימות מול ממשל ביידן והגבלות החימושים מארה"ב.

נקודה נוספת ומרתקת לא פחות היא מדד ההשוואה שעושה חיזבאללה בין "חיצי צפון" למלחמת לבנון ב־2006. אם אחרי כל האבידות הכבדות שספג חיזבאללה בעימות האחרון ישראל מצליחה לתרגם את הישגיה לחזרה להחלטה 1701, אזי ניצחנו. וכך אכן עושה האתר "אל־אחבאר", שמסביר בידיעה תחת הכותרת "עומדים איתנים - מנצחים", כי "במהלך חודשיים ושלושה ימים של מלחמה ישראלית מקיפה בלבנון האויב עשה כל שביכולתו", אבל המלחמה הסתיימה "בהסכם שהוא כפיל של החלטה 1701". ישראל היא זו שדרשה את יישום החלטה 1559, היא זו ששלחה שליחים אמריקנים לנהל מו"מ והיא זו שנכשלה בלהשיג את מטרותיה. לא תהיה נוכחות זרה בלבנון, לא יתקיים "סדר חדש במזרח התיכון", הריבונות הלבנונית תשמר כל זאת הודות ל"גבורתם של לוחמי ההתנגדות".

מאז 1992, עת נכנס לפרלמנט הלבנוני, הציג חיזבאללה את עצמו כמגן לבנון, ולא רק כתנועה עדתית המייצגת את השיעים. הארגון עבר משימוש במונחים של "מהפכה אסלאמית" בארץ הארזים ל"התנגדות אסלאמית". אנחנו חלק מלבנון והיא חלק מאיתנו. ביצור המסר התודעתי הזה, לצד מימוש רעיון השרידות, לאחר סבב לחימה נוסף עם ישראל, מסייעים לחיזבאללה להציג את כישלונותיו באור אחר ולמנף את הישגו היחיד - הסכם הפסקת האש - כהצלחה לא רק שלו עצמו אלא של לבנון כולה.

חיזבאללה לא נכנע והמשיך לנהל מו"מ תוך כדי ירי. מבחינתו צה"ל לא כבש שטחים גדולים, ואיפה שהגיע - ספג אבידות כבדות. לכן, הניצחון הוא של חיזבאללה וגם של לבנון