סוריה: נקודת מפנה?

כשרוסיה עסוקה באוקראינה והמשטר הסורי מועד לפורענות, בפני ישראל עומדת הזדמנות נדירה לקטוע את נתיב הנשק האיראני שמזין את חיזבאללה.

בסכסוך המתמשך בין איראן וחיזבאללה לישראל, יש נקודה ארכימדית שמאפשרת שינוי יסודי של הסטטוס־קוו ויצירת מציאות חדשה. בשנים האחרונות איראן הצליחה לבסס את השפעתה על מדינות באזור כמו עיראק, סוריה ולבנון, וכך ליצור "טבעת אש" סביב ישראל. אויביה של איראן, כמו דאעש, ערב הסעודית ועיראק, נחלשו משמעותית או הפסיקו את מאבקם נגדה, מה שאפשר לה להעמיק את אחיזתה במזרח התיכון. נקודת המפנה שסייעה להתפשטות האיראנית היתה נפילת משטרו של סדאם חוסיין בעיראק.

כעת, כשהרוסים עסוקים בקרבות באוקראינה, משטר אסד תלוי על חוט דק, וישראל, שנמצאת כמעט לבדה מול ההתפשטות האיראנית, יכולה להכות ברגע הנכון. ייתכן שדווקא הפלת משטר אסד עשויה לאפשר לישראל ולבעלות בריתה להחליש את אחיזתה של איראן באזור ולהקטין את השפעתו של חיזבאללה.

משטרו הסוני של סדאם היווה חיץ בפני שאיפותיה של איראן השיעית, במיוחד לנוכח יריבות היסטורית של 1,400 שנים בין השיעים לסונים. סדאם נלחם באיראן שמונה שנים, אך לאחר נפילתו נפתחו בפני איראן הזדמנויות חדשות: היא החלה לחזק את מעמדה בעיראק, ובהמשך הרחיבה את השפעתה גם לסוריה וללבנון, תוך שיתוף פעולה עם חיזבאללה ועם משטר אסד.

כעת, כשהרוסים עסוקים בקרבות באוקראינה, משטר אסד תלוי על חוט דק, וישראל, שנמצאת כמעט לבדה מול ההתפשטות האיראנית, יכולה להכות ברגע הנכון. ייתכן שדווקא הפלת משטר אסד עשויה לאפשר לישראל ולבעלות בריתה להחליש את אחיזתה של איראן באזור ולהקטין את השפעתו של חיזבאללה.

דווקא החולשה של רוסיה במזרח התיכון עשויה להוות הזדמנות פז עבור ישראל. תמרון צבאי ישראלי מהיר מרמת הגולן לדמשק והפלת כוחות המשטר ושאריות הצבא הסורי עשויים להשיג זאת - ובמקביל, אספקת נשק וכסף לקבוצות המורדים בדרום סוריה ובצפונה, כדי שיילחמו בכוחות האיראניים שיישארו בסוריה, ובהם חיזבאללה ומיליציות נוספות.

קטיעתה של סוריה מהציר האיראני תביא לניתוק צינור החמצן של חיזבאללה - נתיב האספקה שכולל נשק, לוחמים וסחורות, המוזרם מסוריה ללבנון. אם איראן תתערב כדי להגן על השפעתה בסוריה מול כוחות המורדים, היא עלולה להידרש להעברת כוחות ומשאבים נוספים לסוריה, מה שיגביל את יכולתה לפעול במקביל נגד ישראל בזירות אחרות.

יש לתכנן מהלך כזה תוך התחשבות בתגובתה של טורקיה, שלה יש אינטרסים מנוגדים באזור: יריבות היסטורית עם רוסיה ואי־נכונות להיות שותפה מלאה למהלכים ישראליים. במקביל, תמיכה מוגברת בכוחות סוניים בעיראק, שיכולה להגיע ממדינות המפרץ, ובראשן ערב הסעודית, עשויה להעצים את הלחץ על איראן.

הפלת משטרו של אסד עשויה גם לעורר תקווה בקרב קבוצות מדוכאות באזור, ובייחוד באיראן עצמה. תסיסה אזרחית עשויה לערער את יציבותו של המשטר האיראני, ולהקשות עליו להמשיך לבסס את מעמדו המשפיע בחוץ.

עם זאת, מדובר במהלך רגיש ובעל סיכונים משמעותיים, הדורש תכנון קפדני, ניהול סיכונים ושיתוף פעולה הדוק עם בעלות ברית אזוריות ובינלאומיות. האם ישראל אכן תצליח לנצל את ההזדמנות הייחודית ולשנות את מאזן הכוחות, או שההימור הזה יסבך את האזור עוד יותר? התשובה לכך היא זו שתעצב את פני המזרח התיכון בשנים הקרובות.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומרצה במכללה האקדמית רמת גן