מתוך ההריסות: קיר הברזל שנסדק

כל הפצצה בתימן ובאיראן בונה מחדש את קיר הברזל שלנו, שנסדק לפני שנה. כל טיל שלנו על ביירות ועל עזה וכל יירוט טיל מאיראן מחדשים ומחזקים את עוצמתה של ישראל, שנחלשה במשך עשרות שנים עד שיא השפל - באוקטובר 2023.

קיר הברזל ישכנע את מדינות האזור המתונות שישראל היא משענת בטוחה, ייתן לאמריקנים ביטחון לסמוך על ישראל חזקה, אולי אפילו ייתן לאמריקנים את האומץ לחסל את האיום הגרעיני האיראני בסוף. אני אפילו רוצה להאמין שניצחון ישראלי בצפון והרתעת איראן יאלצו את סינוואר להגיע להסכם בסוגיית החטופים.

ישראל הזהירה מפני איראן מעל לבימת האו"ם וגם בקונגרס האמריקני - אבל מול "קיר הדיבורים" האמריקני איראן השתלטה על האזור והכינה את מלחמת שבע החזיתות. דווקא שיא חולשתנו ואסוננו, ב־7 אוקטובר 2023, היה היום שבו נאלצנו להתפכח

כבר אפשר לומר בביטחון שהאויבים שלנו ראו את הפילוג שבתוכנו בתור חולשה שמזמינה תוקפנות. הם פירשו כחולשה גם את אהבתנו הנהדרת לחיים, לבילויים ולטיסות, וכן את בחירתם של ההנהגה ושל הצבא להכיל את האיום בדרום, בצפון ובמזרח על פני תשלום מחיר כבד של מלחמת מנע.

את האמת הפשוטה ניתן לקרוא במאמרו בן 100 השנים של זאב ז'בוטינסקי "קיר הברזל", שבו הוא הזהיר מאשליות ומהבחירה ב"עכשיוויזם". הוא הזהיר את עמיתיו, שהאמינו בשלום ובאחווה מתוך רצון טוב וערכים. בעיני ז'בוטינסקי, קיר הברזל היה הדרך להשגת שלום מתוך עמדת כוח והרתעה, רק אחרי שהערבים יילחמו ויחזרו ויילחמו בנו - עד שיתייאשו לנוכח קיר הברזל.

באורח פלאי, מי שיישם את השקפת קיר הברזל של ז'בוטינסקי היה יריבו דוד בן־גוריון, שהנהיג את ישראל במלחמת השחרור מול שישה צבאות ערב, ובהמשך לוי אשכול, בניצחון האדיר במלחמת ששת הימים מול האויבות דאז מצרים, סוריה וירדן - הצלחה שאף הביאה את ארה"ב לתמוך בישראל ולספק לה נשק. מדינות ערב ניסו את דרך המלחמה ב־1948, ב־1956, ב־1967 וב־1973, ורק אחרי שהפסידו והפנימו שקם מולם קיר ברזל -מצריםוירדןפנו להסכמי שלום.

ז'בוטינסקי לא חווה את עליית המעצמה הג'יהאדיסטית האיראנית, שניצלה את מדיניות הפיוס התמימה של ממשלים אמריקניים שלא גדעו את ראש הנחש באיבו. ישראל נותרה בודדה מול התוקפנות האיראנית, וגם כשעמדה לתקוף פעמיים כדי לחסל את הגרעין האיראני - האמריקנים מנעו זאת ממנה (בסיוע פעיל של הצמרת הביטחונית שלנו) ברגע האחרון. המפלצת האיראנית זרעה שנאה, חינכה, בנתה וחימשה זרועות ג'יהאדיסטיות בלבנון, בעיראק, בתימן ובעזה. מולם לא עמד קיר ברזל אמריקני, כי אם קיר של מילים, של פייסנות ושל רפיסות.

ישראל הוגבלה ונכבלה, וכך נגררה למלחמת התשה של 20 שנה. מול הסכנות, היא העדיפה להתחפר בהנאותיה ובהצלחותיה הכלכליות והטכנולוגיות. לא הסכמנו לוותר על איכות החיים שלנו כדי להתמודד עם הסכנות, אם כי יש להודות שהיה כמעט קונצנזוס על כך שאין לשלם מחיר כדי להתמודד עם חמאס או עם חיזבאללה. ישראל הזהירה מפני איראן מעל לבימת האו"ם וגם בקונגרס האמריקני - אבל מול "קיר הדיבורים" האמריקני איראן השתלטה על האזור והכינה את מלחמת שבע החזיתות. דווקא שיא חולשתנו ואסוננו, ב־7 אוקטובר 2023, היה היום שבו נאלצנו להתפכח ולהתחיל את המהפך ההיסטורי שהעיר אותנו והביא אותנו למלחמת אין־ברירה קיומית.

קשה לומר זאת, אבל בדם היקר כל כך של מאות חיילינו הולך וקם מחדש קיר הברזל. בזכות הגבורה וההקרבה של פצועי צה"ל ולוחמיו אולי אנחנו בונים את ההרתעה הישראלית לילדים ולנכדים, ואולי אנחנו בדרך לשינוי מאזן הכוחות במזרח התיכון, מהגמוניה איראנית ג'יהאדיסטית - להגמוניה של הרוב במדינות המוסלמיות שמתנגדים לג'יהאד השיעי. ואולי, כמו בניצחון של 1967, יצטרפו להצלחה האמריקנים, שאחרי הבחירות יעזו לגדוע את ראש הנחש האיראני, לעקור את הגרעין ולחסל את המעצמה הג'יהאדיסטית.