ירדן ומצרים: שלום האין ברירה

מאז 7 באוקטובר לא נשמע מצדירדןשום גינוי למעשה הטבח, כמו גם לתוקפנות המתמשכת של חמאס וחיזבאללה נגד ישראל.

ממילא לא זכינו לגילויי הזדהות ואמפתיה עם החטופים ועם משפחות הקורבנות. תחת זאת אנו נחשפים מדי יום לביקורת חריפה ואף ארסית ולדברי שטנה מצד דוברים ירדנים רשמיים, שהגיעו לשיא בראיון הזוי שלהמלכה הירדנית ראניהזמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, שבו טענה כי אין כל הוכחה למעשי הזוועה של חמאס.

לישראל, למצרים ולירדן אין דרך אחרת פרט לדרך השלום, ו"בתרגום לערבית" - דרך של המשך שיתוף פעולה בתחומי הכלכלה והביטחון. מדובר באינטרס משותף שממנו אנו יוצאים נשכרים, אבל גם מצרים, ובמיוחד ירדן הזקוקה לאספקת מים וגז מישראל

בשבוע שעבר תורגמו המילים למעשים, כשאזרח ירדני רצח שלושה ישראלים במעבר הגבול באלנבי. גם הפעם לא נשמע כל גינוי למעשה הרצח מצד המשטר הירדני, וברחובות הבירה רבת עמון אף חגג ההמון את הרג הישראלים בחלוקת ממתקים ובירי זיקוקים.

גם מצרים אינה חוסכת מאיתנו דברי ביקורת וגנאי ומפריחה איומים בשל כוונתה של ישראל לשמור בידיה את האחיזה בציר פילדלפיכדי למנוע הברחה של אמצעי לחימה לידי חמאס ברצועה. וגם בה יש מי שמתרגם את המילים למעשים. עוד ב־8 באוקטובר, יום לאחר מתקפת הטרור של חמאס, פתח שוטר מצרי באש לעבר קבוצה של תיירים ישראלים שביקרו באלכסנדריה ורצח שניים מהם.

אבל אחרי כל זה ירדן ומצרים אינן מדינות אויב, ולמרות הרטוריקה הבלתי נסבלת והבלתי נסלחת של התקשורת ושל דוברים רשמיים בקהיר וברבת עמון מוסיפות שתי מדינות אלו לקיים עימנו מערכת קשרים הדוקה בתחומי הכלכלה, ובעיקר בתחומי הביטחון.

למען האמת, מה שמפתיע הוא לא העובדה שנמצא שוטר מצרי או נהג ירדני שביצעו מעשי רצח נפשעים, אלא העובדה שלאורך השנה האחרונה, בעוד האש משתוללת בעזה ובגבול הצפון, נשמר השקט לאורך גבולנו עם מצרים וגם לאורך הגבול עם ירדן, שהוא הארוך מבין גבולותיה של ישראל עם שכנותיה.

חשוב גם לזכור כי למרות העוינות שמגלה דעת הקהל במדינות אלו כלפי ישראל, אין מדובר במצב רתיחה, והדבר מהווה סימן ברור לכך שעזה אינה בראש סדר העדיפויות של האדם ברחוב לא במצרים וגם לא בירדן. דבר זה גורם לתסכול רב בקרב הנהגת חמאס, שקיוותה כי מתקפת הטרור של הארגון תוביל להתקוממות עממית שתצרף מדינות אלו למעגל האיבה עם ישראל.

ירדן מהווה מדינת חיץ בינינו לבין איראן ושלוחיה, ומי שאינו רוצה בנוכחות של אנשי משמרות המהפכה ושל פעילי חיזבאללה על גדות נהר הירדן צריך לשמר ולחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני שלנו עימה, הממוקד באיום זה. לצד גינוי תקיף לדברים הנשמעים מירדן, עלינו להרגיע את הירדנים שאיש בישראל אינו מטיף להפיכת איו"ש לעזה ולמנוסה של ערביי יהודה ושומרון אל ממלכת ירדן, דבר שיביא לקריסתה.

בכל האמור במצרים, היא רואה בחמאס איום, שהרי מדובר בתנועה אחות לאחים המוסלמים שנואי נפשה. ולבד מכך, המצרים גילו אמנם אוזלת יד וגם חוסר אונים נוכח הברחת אמצעי לחימה לרצועה, אבל כפי שאמר בצדק הרב אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל, ישראל ולא מצרים היא שהעבירה לידי חמאס את מזוודות הדולרים מקטאר ששימשו את הארגון לבניית עוצמתו הצבאית.

מכל זה עולה כי לישראל, למצרים ולירדן אין דרך אחרת פרט לדרך השלום, ו"בתרגום לערבית" - דרך של המשך שיתוף פעולה בתחומי הכלכלה והביטחון. מדובר באינטרס משותף שממנו אנו יוצאים נשכרים, אבל גם מצרים, ובמיוחד ירדן הזקוקה לאספקת מים וגז מישראל, כמו גם גיבוי למול האיומים שבפניהם היא ניצבת. לדרך זו אין תחליף לא באנקרה או בטהרן, הנתפסות בעולם הערבי כיריבות ואף כאויבות.

לצערנו, נמשיך לשמוע גידופים וחרפות מרבת עמון ומקהיר, אבל הכלבים ימשיכו לנבוח, ואילו עגלת שיתוף הפעולה הביטחוני החיוני כל כך לישראל תמשיך בדרכה.