זו לא מלחמה קיומית - אז מה האינטרס?

חטיפתם של 251 אזרחים וחיילים ב־7 באוקטוברהיא אירוע תקדימי בקנה מידה עולמי. הימצאות החטופים בידי טרוריסטים פלשתינים מארגונים שונים, בעודם פזורים ברחבי רצועת עזה מעל ומתחת לקרקע, מונעת למעשה יכולת להגיע אליהם ולחלץ את כולם בפעולה צבאית.

למרות זאת, מאז תחילת המלחמה מציג רה"מ נתניהו עמדה שונה, ולפיה רק הלחץ הצבאי יביא לשחרור החטופים - בין באמצעות מבצעים צבאיים, ובין כאשר חמאס, שירצה לשחרר את הלחץ, יהיה נכון לבצע עסקת חילופין בתנאים הנוחים לישראל.

סיום המלחמה וקידום הקמתה של ברית צבאית אזורית בהובלה אמריקנית מול איראן הם, לפיכך, "הניצחון האמיתי" שאליו צריכה ישראל לחתור. הדרך לניצחון מחייבת עסקת "כל החטופים" מהירה וקצרה ככל האפשר

למרבה הצער, התזה הזו חסרת שחר. עסקת החילופין היחידה עד כה, שבוצעה בשבוע השביעי למלחמה, לא התרחשה אחרי לחץ צבאי מיוחד מעבר לפעילות הלוחמה הרגילה שבוצעה מתחילת המלחמה. כמו כן, אף שהלחימה שחודשה לאחר העסקה ארכה עשרות שבועות, כללה סיכולים ממוקדים של בכירי חמאס והיתה עצימה בהרבה, היא לא הניבה עסקה נוספת ולא הגמישה את דרישות חמאס.

מתחילת המלחמה הציב חמאס שלוש דרישות מרכזיות תמורת "עסקת כל החטופים" - הפסקת המלחמה, נסיגת צה"ל מרצועת עזה ושחרור אסירים ביטחוניים. לעומתו, ישראל לא היתה מוכנה להפסיק את המלחמה ולהסיג את כוחות צה"ל מהרצועה, ונמנעה מלדון במפתחות לשחרור האסירים בסיומה של העסקה. במציאות שבה שני הצדדים לא היו מוכנים להתפשר על המחלוקות העיקריות, ארה"ב ניסתה לקדם "עסקת שלבים" שתדחה את הדיון בסוגיות הליבה הללו למועד מאוחר יותר, אולם נראה כי מהלך זה נידון לכישלון. ללא הסכמה של שני הצדדים על מאפייני סיום העסקה, וללא הסכמה על מנגנונים לסיום המלחמה ולנסיגת צה"ל מהרצועה, לא ניתן יהיה להגיע לעסקה כוללת אחת או שלבית.

בתנאים אלה, ובהיעדר אופציה צבאית לשחרור כל החטופים, גורלם של החטופים נגזר.

ההתנגדות הישראלית לסיום המלחמה נובעת מקביעה מוטעית, ולפיה מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה קיומית, בעוד מלחמה זו - גם אם היא מוצדקת מאין כמוה - היא למעשה מלחמת ברירה שנועדה לפגוע קשות בארגון חמאס ולהרתיע את אויבינו.

אולם בחלוף 11 חודשים נראה כי ישראל ממשיכה לכלות את כוחותיה במלחמת התשה, אשר לא רק שאינה מחזקת את עוצמתה הצבאית או את הדימוי ההרתעתי שלה, אלא מסכנת את טובי לוחמיה, מכלה את מאגרי הנשק והתחמושת שלה ומקעקעת את המשאב של תמיכה בינלאומית, ובמיוחד תמיכת בעלת הברית האסטרטגית ארה"ב, זאת בניסיון להשיג "ניצחון מוחלט" ערטילאי. הרדיפה אחרי חזיון התעתועים הזה טומנת בחובה גם סכנה של הידרדרות למלחמה רב־זירתית כוללת. משום כך סיום המלחמה בעזה הוא אינטרס ישראלי מובהק.

גם ללא עסקת חטופים, ישראל צריכה לחתור לעסקה בינלאומית לסיום המלחמה באופן שיאפשר לה להסיג את כוחותיה מהרצועה, להעביר את השליטה בשטח לגורם אחר - פלשתיני, בין־ערבי או בינלאומי, לשקם את הביטחון, החברה והכלכלה הישראלית, ולהיערך היטב למערכה מול האיום הקיומי האמיתי שניצב בפניה - איראן והפרוקסי שלה, חיזבאללה.

סיום המלחמה וקידום הקמתה של ברית צבאית אזורית בהובלה אמריקנית מול איראן הם, לפיכך, "הניצחון האמיתי" שאליו צריכה ישראל לחתור. הדרך לניצחון מחייבת עסקת "כל החטופים" מהירה וקצרה ככל האפשר; עסקה שמשקפת את ערכי הליבה של החברה ואת האתוס הישראלי, אשר תביא לסיום מהיר של המלחמה ותאפשר לישראל לעלות על מסלול של בניית יכולות צבאיות מרתיעות, בריתות אזוריות והסדרי ביטחון הנדרשים להתמודדות עם האיומים האסטרטגיים והקיומיים האמיתיים שניצבים בפניה. עסקת החטופים היא, לפיכך, הפתרון ולא הבעיה.