אז מה מותר לעשות ליהודים?

רצח בדם קר של שישה חטופות וחטופיםמעורר מחדש את אחת השאלות החשובות שהתעוררו ב־7 באוקטובר: מה מותר לעשות ליהודים, והעולם יהיה מוכן לעבור על כך? ואיך ישראל צריכה להגיב על מה שנעשה? סמוך לאותם ימים נוראים הדברים, לפחות בישראל, היו ברורים יחסית.

"נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", הצהיר נתניהו ב־7 באוקטובר, תחת הרושם הקשה של הטבח הסדיסטי הברברי של החמאס ביישובי עוטף עזה. "ננקום עם מלוא עוצמתו של צה"ל", המשיך נתניהו והבטיח כי "עזה תהפוך לעיי חורבות". בתחילת נובמבר עוד השתמש בציווי "מחה תמחה את זכר עמלק" באיגרתו לחיילים. הקרבה לאירועי הזוועה הפכה את הדברים למובנים מאליהם, בלי קשר להשתייכות ולגבולות פוליטיים.

רציחתם בדם קר של החטופים לא עוררה תגובה מיוחדת אצל ה"מתווכות" ובהנהגת מדינות ערביות אחרות. ללא תגובה בלתי מידתית מהדהדת, ישראל תמצא את עצמה שוב מול מציאות בינלאומית שבה חמאס מעביר בהצלחה את המסר שמותר לעשות ליהודים הכל

מה שנגלה לכל מי שנכנס לרצועת עזה, היה אמור לבסס באופן מובהק את ההצדקה המוסרית לביצוע מלא של הבטחות נתניהו. מאות פירים של מנהרות במרחבים הומניטריים לכאורה - גני ילדים, בתי ספר, מסגדים ובתי מגורים תמימים כביכול - הבהירו עד כמה האוכלוסייה ה"בלתי מעורבת" לכאורה מעורבת לעומק בכל תהליכי היווצרות ישות הטרור הרצחנית והברברית. צהלות השמחה ברחובות עזה עם הגעת החטופים, מתים או חיים, הבהירו את מהותה של תרבות המוות. עדויות החטופים שחזרו, על שהותם והחזקתם בבתים רגילים לכאורה ובמשפחות רגילות כביכול, רק חיזקה את הדברים. כל תורת הלחימה של חמאס התבססה על לחימה מתוך מרחבים הומניטריים אזרחיים מובהקים.

למרות כל זאת, בהדרגה ובעקביות התברר שמותר לעשות הכל ליהודים. אלה במערכת הבינלאומית שהתעלמו מאיומי השמדה מפורשים של איראןכלפי ישראל, השלימו בהדרגה גם עם הטבח הברברי. אירועי 7 באוקטובר הלכו ונדחקו מהשיח בעולם והוחלפו בביקורת גוברת על ישראל. רבים מארגוני זכויות הנשים התעלמו מהאלימות המינית המחרידה. בשיח הרדיקלי הופיעו הצדקות ממש להתעללות סדיסטית על רקע היותם של הטובחים מדוכאים כביכול, שדוכאו על ידי קולוניאליסטים לכאורה. אנטישמיות התפרצה ברמות בלתי נתפסות. זהירות היתר בפעילות הצבאית, בהשוואה לכל צבא אחר של מדינה דמוקרטית בעולם, לא הועילה. שיאה של הצביעות היה במופע האנטישמי של שני בתי הדין בהאג, זה ה"פלילי" שהעז ליצור סימטריה בין נתניהו לסינוואר, וזה "לצדק" לכאורה, שהחל בתהליך האשמת ישראל בג'נוסייד.

וכרגיל במקומותינו, לא נפקדה מהתהליך תרומתם של גורמים בישראל. לדוגמה, פרקליטות צבאית מנותקת מהמציאות וארגונים אנטי־ישראליים, שכל גחמה שלהם זוכה לאוזן קשבת בבג"ץ.

רציחתם של החטופים בדם קר משנה מן היסוד את המשוואה הנוראה כשלעצמה שהתפתחה מול חמאס. בחריקת שיניים נאלצנו לנהל משא ומתן עם חמאס במגבלות אמריקניות ובאמצעות מתווכות אנטי־ישראליות בעצמן, קטאר ומצרים.

רציחתם בדם קר של החטופים לא עוררה תגובה מיוחדת אצל ה"מתווכות" ובהנהגת מדינות ערביות אחרות. ללא תגובה בלתי מידתית מהדהדת, ישראל תמצא את עצמה שוב מול מציאות בינלאומית שבה חמאס מעביר בהצלחה את המסר שמותר לעשות ליהודים הכל. כמעט שנה חלפה, ובניגוד לראוי, למוסרי ולמצופה, בעל הבית לא השתגע, רחוק מכך.

תגובת ישראל חייבת להדהד בכל העולם, בעיקר בעולם הערבי. אלה יכולים להיות שישה מוקדים שונים של הרס, אש ותימרות עשן, אחד על כל חטוף, שייראו לאורך זמן ולמרחק רב כמו לאחר ההפצצה בתימן. 200 אלף עזתים צריכים לנוע דרומה, כשמאות סרטוני נכבה מהדהדים ברשתות הערביות.

ומעל לכל, להרחיב את כל השטחים החקלאיים שליישובי העוטףלאורך כל רצועת עזה. פחות חשוב סדר הדברים, אלא ביצועם המיידי.