בתחתית הדיפסטייט - הפרקליטות כמשל

בהודעות המבולבלות עלהאפשרות לחקור אישים שקראו למחוק את עזהתרם פרקליט המדינה לתהליך הסרת המסכות מאלה הנחשבים "מקצוענים", "מומחים", "ניטרליים" ושאר דימויים.

צריך להיות בנתק רב־ממדי מהמציאות הישראלית כדי לחשוב על חקירה לפי מצב הרוח בהאג, ולבחור דווקא דמויות מסוימות ולא אחרות שהתבטאו באופן דומה. זו היתה נפילה לתפארת בתחום הלאומי על רקע המלחמה, כשבתוך כך מתבצעת התרסקות־משנה בהקשר העדתי.

היועמ"שית, במדיניות אנטי־ממשלתית בוטה, ופרקליט המדינה, בהחלטות המעוררות זעם ציבורי, מחזקים את התמיכה ואת ההכרה הציבורית בשינוי הנדרש במערכות אלו

מאז המאבק סביבהרפורמה המשפטית, דרך שנת המלחמה הנוכחית, מתעצם תהליך של הסרת מסכות, החשוב מאוד לדמוקרטיה. מהות הדמוקרטיה היא התבססות על חוכמת ההמונים הבוחרים במנהיגות הפוליטית שתעצב ותיישם מדיניות. ההמון עלול לטעות ולהיכשל לא פעם, אך הוא תמיד עדיף על חוכמתם כביכול של מעטים.

הדמוקרטיה, שבמרכזה ריבונות העם, אמורה לבלום את התפתחות הסכנה הטמונה במתן עוצמה יתרה למעטים המורמים מעם לכאורה. גם אם המעטים נהנים מהילה יוקרתית חיצונית, מרשימה אך מטעה, המתגלה לא פעם כחסרת בסיס.

קיימת נטייה אנושית לייחס לבעלי ההילה היוקרתית תכונות וכישורים גבוהים מהממוצע וכישורים יוצאי דופן שאינם קשורים כלל לאותה יוקרה, כמו תואר אקדמי גבוה, מקצוע יוקרתי במיוחד, דרגה בכירה בצבא, תפקיד ניהולי בכיר וכיוצ"ב. גם אם לאותה יוקרה יש אחיזה במציאות, היא קשורה לתחום מוגדר וצר. לדוגמה, תואר פרופסור, מעצם קיומו, מעניק הילה ללא הצדקה עניינית. ייתכן שהפרופסור התמחה בהשפעת שינוי האקלים על זנים מסוימים של חיות, והפרופסורית בקיאה במאיץ החלקיקים, אולם מה בין שני התחומים החשובים לבין הבנת הגורמים בסביבה האנושית, התרבותית, החברתית, הפוליטית והגיאופוליטית?

בשנתיים האחרונות שמענו את הלשעברים מאצולת הממסד הביטחוני חוזרים על אותן מנטרות וסיסמאות. הם טעו באוסלו, לאחר מכן בהתנתקות, וחלקם נטל חלק בכשל בניין הכוח והערכת האיומים שהובילו ל־7 באוקטובר. הנטייה הטבעית היא לחשוב שמדובר באנשים עצמאיים בחשיבתם, שפחות מושפעים מגורמים חיצוניים. קשה, לדוגמה, לחשוב שעשרות בכירים לשעבר הם סוכני השפעה אמריקנים דוברי עברית. חלקם עושים העתק־הדבק ממה ששמעו בתדרוכים טרנס־אטלנטיים.

הודעותיו של פרקליט המדינה על החקירות כביכול העלו עוד את המודעות הציבורית למה שקורה בפרקליטות. את הרשלנות המקצועית הנרחבת כבר ראינו בהכנת תיקי האלפים נגד נתניהו. עתה היועמ"שית, במדיניות אנטי־ממשלתית בוטה, ופרקליט המדינה, בהחלטות המעוררות זעם ציבורי, מחזקים את התמיכה ואת ההכרה הציבורית בשינוי הנדרש במערכות אלו.

הולך ומתברר כי הדמוקרטיה הישראלית רחוקה מלהתנהל על ידי נבחרי הציבור. לאחר המלחמה יש לחזור לתמצית מהותה של הדמוקרטיה כריבונות העם באמצעות נבחריו.