אח"מים לנשק

בכל פעם שאני ניצבת מול דובר של"אחים לנשק"אחרי 7 באוקטובר, אני מחכה לשמוע רק דבר אחד: "סליחה, טעינו. לא היינו צריכים להשתמש בצבא לצורך מלחמה פוליטית. הלקח נלמד". אבל אז אני שומעת: "אנחנו הצלנו את המדינה", וגם: "לא קראנו לסרבנות אלא להפסקת התנדבות".

אינספור הזדמנויות לתיקון היו להם בחודשים האחרונים. כל כך הרבה פעמים הם הוזמנו כאורחי כבוד לפאנלים והתייצבו שם עם החולצות שכואבות לנו בעיניים, ומעולם לא עצרו להגיד "טעינו".

מופע מנותק מהסוג הזה התרחש בשבוע שעבר בוועדת החוץ והביטחון, שאליה התייצב אחד ממובילי התנועה,רון שרף, כדי להסביר שהצבא דווקא יכול לגייס אלפי חרדים ברגע קצר. כשהוא מציג את עצמו מתברר גודל הניתוק: "ב־15 השנים האחרונות מפקד על המיונים ביחידות המיוחדות". "עדיין?" הוא נשאל. "כן", הוא משיב. ח"כ טלי גוטליב מקשה: "אחרי שקראת לסרבנות?", והתשובה מגיעה: "לא קראתי לסרבנות".

טיפים אנונימיים שולחים אותי לשאול את דובר צה"ל אם אכן מעודד אי־ההתנדבות שרף הוא מפקד מיונים ביחידות מיוחדות. שלוש התגובות שהגיעו בזו אחר זו מלמדות כי שרף הוא מייצג של בעיה גדולה הרבה יותר בצה"ל של "האנשים הנכונים".

"סא"ל (מיל') רון שרף הינו משרת מילואים עתיר זכויות, כפי שבא לידי ביטוי לאורך שירותו בסדיר ובמילואים וכן במלחמת חרבות ברזל. סא"ל (מיל') שרף ממשיך להתייצב לשירות מילואים כאשר מזומן אליהם בהתאם לצורכי המלחמה", לשון התגובה הראשונה.

הוא מתייצב למילואים כמו עוד עשרות אלפים בשנה האחרונה. הידד. אבל מה הקשר לשאלה שלי? רק אז התקבלה תגובה מספר 2: "לא מפקד, ממיין. איש מילואים שמגיע לגיבושים". בשלב הזה הובאו לידיעת דו"צ שלל התבטאויותיו של שרף לאורך המחאה שקדמה למלחמה. בין היתר, במסיבת עיתונאים ביולי 2023 הקריא שרף לקול מחיאות כפיים את רשימת היחידות שבהן גויסו מאות חתימות של סרבני/אי־מתנדבי שירות: "סיירת צנחנים, חובלים, קציני תקשוב, חיל חימוש, אמ"ן, חיל אוויר, פיקוד העורף, צוללות, יהל"ם, 8200...".

ואז הגיעה התגובה השלישית: "בעקבות ציטוטים שעלו בפרסומים על דברים שאמר סא"ל (מיל') רון שרף בנוגע לשירות מילואים בצה"ל, נושא שירותו במילואים ייבחן על ידי מפקדיו באמ"ן". המפקדים באמ"ן, מכל המקומות, לא נחשפו קודם לכן ל"פרסומים", עד שהוטחו בפרצופם.

אינספור הזדמנויות לתיקון היו לחברי "אחים לנשק" בחודשים האחרונים. כל כך הרבה פעמים הם הוזמנו כאורחי כבוד לפאנלים והתייצבו שם עם החולצות שכואבות לנו בעיניים, ומעולם לא עצרו להגיד "טעינו"

הבעיה היא לא (רק) שרף ואחיו לנשק, אלא שירות האיתרוג שהוא מקבל מהמערכת. בזמן שחיילים "פשוטים" שנתפסו על עבירות משמעת נקודתיות, בזמן מלחמה, מודחים מיידית למען יראו וייראו, מי שחטף את הצבא לטובת מחאה פוליטית הוא לפני הכל חייל מוערך. וזה מדהים לראות איך מי שתדלקו את מחאת "אחים לנשק" בתקשורת ובמשאבים התחלחלו בשבוע שעבר מהפגיעה בצה"ל ומערבוב הצבא במחאה.

ולטובת הקהל הקדוש - כמה כללים. מחאות שאסור לערב בהן את הצבא: הגנה על חיילים פשוטים ששומרים על הנוחבה, ביקורת על הטיפול בעבירות משמעת שלהם או על העונשים המוטלים עלחיילים שכרזו "שמע ישראל" במסגד. מחאות שמותר לערב בהן את הצבא: משהו שמתחיל עם המילה דמוקרטיה ומצטרף לאיום החמור: דיקטטורה.