מדיווחי התקשורת וגם מהדלפות של בכירים אצלנו, אנו למדים על התקדמות משמעותית, עד כדי פריצת דרך, במגעים להשגת עסקה לשחרור חטופינו. לאופטימיות הזו שותפים גם האמריקנים, המתווכים בקטאר ובמצרים ואפילו מנהיגי חמאס, הצופים כי הסכם יושג בקרוב.
אלא שלא ברור על מה מבוססת האופטימיות הזו, אלא אם כן מישהו - בצד של חמאס, או סביר יותר שאצלנו - אינו אומר את האמת בנוגע לתנאי העסקה המתגבשת ולפרטים שלה.
בישראל יודעים לספר כי חמאס ריכך את עמדותיו וכי הוא מסכים עתה לעסקה שאינה כוללת התחייבות ישראלית לסיים את המלחמה. השינוי בעמדתו של הארגון מוסבר בלחץ שמפעילים עליו כוחותינו הפועלים ברצועת עזה. זהו "סיפור טוב" העתיד לשרת את הניסיון לייצר אצלנו נרטיב של ניצחון והכרעה שהרי "כופפנו" את חמאס ואילצנו אותו להיענות לתנאינו.
הבעיה היא שלסיפור הזה אין כל קשר למציאות. ובכלל, הטענה שלפיה חמאס נתון בלחץ והוא קשוב למצוקתם של התושבים בעזה, עומדת בסתירה לעובדה שיחיא סינוואר ושותפיו היו נכונים לצאת למתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר ולהפקיר את שני מיליון תושבי הרצועה לגורלם.
מדוע שלפתע הם יגלו אכפתיות לגורל העזתים? לעומת הסיפור הישראלי, הרי שבצד הערבי, בין שבקהיר ובין שבדוחא, יודעים לספר כי וושינגטון העניקה לחמאס ערבויות שלפיהן בעקבות עסקת החזרת החטופים, ישראל תיסוג מהרצועה ויושם קץ למלחמה, ובכך למעשה - גם אם איש בוושינגטון או בירושלים לא יודה בכך - יתאפשר לחמאס לשמור על שלטונו בעזה.
ראוי להזכיר כי הקושי לקדם עסקה היה נעוץ בפער הבלתי ניתן לגישור בין רצונה של ישראל להמשיך בלחימה עד למיטוט שלטון חמאס ונחישותה לשמר בידיה את השליטה הביטחונית ברצועה, לבין תביעתו של חמאס כי המלחמה תיפסק וכי ישראל תיסוג מכל השטחים שאותם כבשה, ובכלל זה ציר פילדלפי, החולש על הגבול עם מצרים, וכן כולל ציר נצרים המפריד בין צפון הרצועה לדרומה.
למותר לציין כי משמעות תביעה זו של חמאס היא ויתור על כל הישגיו של צה"ל במלחמה ומתן אור ירוק לחמאס, והפעם מצד ישראל, להוסיף ולשלוט ברצועה.
אלא שאז באה הצעת ביידן, בשמה של ישראל, שנועדה להוציא את עגלת המשא ומתן מן הבוץ. הצעה זו מבטיחה אמנם, וזהו דבר חשוב ואולי מכריע, את השבת החטופים לבתיהם, אבל פרט לכך מדובר בהצעה עמומה "ומלאת חורים" כמו גבינה שווייצרית, הצעה המתחמקת מלענות על שאלת "60 מיליון הדולר" - האם תסתיים המלחמה ומי ישלוט ברצועה ביום שאחרי.
אלא שמדיווחי התקשורת וגם מההדלפות מתברר כי ארה"ב מעוניינת להביא לסיומה של המלחמה בעזה בכל מחיר, גם במחיר הישארותו של חמאס בשלטון.
נראה גם כי בישראל הגיעו למסקנה כי לאחר שהחמצנו במהלך תשעת החודשים האחרונים כל הזדמנות להכות מכת מחץ בחמאס ולייצר לו חלופה, אין כעת כל תוחלת בהמשך הלחימה - שהפכה ממילא מוגבלת - וכי האינטרס של ישראל מחייב להתמקד בהשבת החטופים, למנוע עוד אבידות בנפש ולהביא בעקבות הסדר בעזה גם לשקט בגבול הצפון.
הטענה שלפיה חמאס נתון בלחץ והוא קשוב למצוקתם של התושבים בעזה, עומדת בסתירה לעובדה שיחיא סינוואר ושותפיו היו נכונים לצאת למתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר ולהפקיר את שני מיליון תושבי הרצועה לגורלם
האמריקנים מצפים וגם מעריכים כי הפסקת אש, ולו גם זמנית, ושחרור של החטופים, ייצרו דינמיקה שתביא לסיומה של המלחמה. שהרי גם אם ממשלת ישראל מסרבת להודות בכך, נתקשה לחדש את הלחימה לאחר תקופת רגיעה ממושכת ונסיגה של צה"ל מהרצועה.
אין ספק כי השבת החטופים תהיה ניצחון לרוח הישראלית, ואפשר גם שהעסקה המוצעת היא המקסימום שישראל יכולה להשיג בנקודת הזמן הזו. אבל כדאי להפסיק לעבוד על הציבור, ובמקום זאת לומר לו את האמת - ביום שאחרי נתעורר בגבול הדרום במציאות שבה חיינו ערב 7 באוקטובר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו