אל תפרסמו את ציורי החטופים

טרם שחרורה של החטופה נועה ארגמני פורסמו בכלי התקשורת ניתוחים של הציורים שציירה בשבי, דבר שנעשה ללא רשותה ולפיכך עלול היה לפגוע בפרטיותה.

מאז 7 באוקטובר התפרסמו בתקשורת ציורים של ניצולי הטבח, מפונים ואנשים במצבים טראומטיים, אשר נותחו על ידי גורמים שונים. אלא שהעיסוק בתוכני נפש דורש לעמוד באמות מידה אתיות ומקצועיות, דבר שלא נעשה במקרים אלה.

יש לשמוע את מה שהיוצר מספר על ציורו כדי להבין את המשמעות העולה ממנו, אחרת לא ניתן לדעת למה כוונתו

הטיפול באמצעות אמנויות יוצא מתוך הנחה כי אמנות היא כלי המשמש לביטוי עולמו הפנימי של היוצר, בדומה למבחנים פסיכולוגיים השלכתיים. גישות אלו מבוססות על מאפיינים ציוריים שנמצאו במתאם סטטיסטי למצבים ולאירועי חיים, למאפייני אישיות ולתהליכים התפתחותיים.

גם בתחום הטיפול באמצעות אמנות האבחון בעזרת מבחני ציור השלכתיים הולך ומתפתח, דוגמת "ציור הגשר" הבודק כיצד נתפסים קשרים בין בני אדם אצל המאובחן. יש הקושרים ציור של ידיים גדולות לביטוי של תכנים אלימים. לעיתים יש בניתוח הציורים היגיון אינטואיטיבי, אך בבואנו להבין את המשמעויות הנפשיות העולות מהציור, לא נוכל לעשות זאת ללא הסיפור שמספר היוצר מנקודת מבטו הסובייקטיבית.

ציור תלוי בגיל המצייר וברמת התפתחותו הקוגניטיבית, המוטורית והנפשית. לדוגמה, ילד בגיל חביון מצייר בצורה סכמטית ולא את תמונת המציאות האובייקטיבית. בציורים אלו ילדים נוטים להדגיש אלמנטים משמעותיים במיוחד עבורם. לכן ציור של דמות עם ידיים גדולות יכול לבטא התרשמות מאדם הלובש כפפות. אבחון ללא שיח יכול לטעות ולחשוב שמדובר באלימות.

לאחרונה שותף פוסט ויראלי בפייסבוק, המספר על מורה שזימנה הורים לשיחה מכיוון שילדם צייר את בני משפחתו עם מה שנראה לה כחבל תלייה סביב צווארם. ההורים לא התרגשו וסיפרו שהיו בחופשת צלילה, כך שהילד צייר אותם שוחים עם שנורקלים.

בתוך טיפול ניתוח הציורים נעשה מתוך הקשר והיכרות עם היוצר. יש לשמוע את מה שהיוצר מספר על ציורו כדי להבין את המשמעות העולה ממנו, אחרת לא ניתן לדעת למה כוונתו. לעיתים גם היוצר אינו מודע לסיבות שבגינן בחר לצייר דבר מסוים או להשתמש בחומרי אמנות כאלה ואחרים. מצב זה מוכר לאנשי מקצוע העוסקים בתכנים טראומטיים שהודחקו.

מכאן שניתוח ציורים ללא הקשבה לדבריו של היוצר משקף בעיקר את זווית הראייה והרהורי ליבו של המנתח. על כן, ניתוח ציורים ומתן פרשנויות על ידי מומחים שונים בכלי התקשורת, בצורה מנותקת מהקשר, המתבצעים ללא רשותו של המצייר, הם פעולה לא אתית.

אך גם כאשר היוצר, הנמצא במצב טראומטי, נותן את הסכמתו בסמיכות לאירוע, ההסכמה עלולה להיות מושפעת מגורמים שונים ולא מרצונו החופשי. על כן, במצבי טראומה אקוטית עדיף להימנע מפרסום ציורי נפגעים. ייטיבו לעשות אנשי מקצוע אם לא יפרסמו ציורי מטופלים בתקשורת וישמרו על אמות מידה בעיסוקם בביטוי תוכני נפש.

ד"ר אילנה לח היא יו"ר יה"ת - האגודה לטיפול באמצעות אמנויות