שלוש תמונות ליום ירושלים

תמונה ראשונה - בחדרו של האדמו"ר

ערב בחירות מקומיות לעיריית ירושלים. הרב יוחנן סופר זצ"ל, האדמו"ר מערלוי, מזמין אותי אליו. לא מסרבים לגדול. אני מגיע אליו ביראת כבוד. מנקיי הדעת בירושלים. זקן מופלג שעיניו הטובות מאירות בחוכמה עמוקה. דור חמישי (בן אחר בן), לחתם סופר. שורשים יציבים ועמוקים בתפארת הרבנות והלמדנות של ישיבת פרשבורג שבסלובקיה.

האדמו"ר מבקש להבטיח שאני מכוון את הקהילה שלי להצביע "נכון" (לנציג של הציבור החרדי). בעדינות ובתקיפות השבתי לו שמסורת בידי מסבי, הרב משה חיים לאו הי"ד, שרב צריך להימנע מלהתערב בפוליטיקה מקומית. האדמו"ר הרים את עיניו הצלולות ובחיוך גדול השיב: "גם אני נהגתי כך כשהייתי בערלוי, לאחר המלחמה". ואז הגביה את קולו ואמר: "אבל כאן זה ירושלים, מקדש מלך". הלכתי לדרכי, תרתי משמע. אך קולו ועיניו עוד מלווים אותי בכל פסיעה בעיר. מקדש מלך.

תמונה שנייה - מרתון בירושלים

מרתון ירושלים. נקודת ההזנקה בגן סאקר מייצרת אווירה של חג אזרחי חופשי ומאוורר. אנשים נינוחים ומפרגנים, מעמד ביניים קלאסי שלומד את סוד הקסם של תרבות שעות הפנאי. יוצאים לדרך ועוברים דרך הרחובות הכי ירושלמיים שיש: בצלאל, המלך ג'ורג', יפו. הרבה אנרגיה טובה זורמת מהקהל המריע בצידי הכביש לעבר עדר הרצים. ואז המסלול עובר את ממילא ומגיע לתוך שער יפו.

בבת-אחת אתה חש בכל עצמותיך את המעבר אל מרחב גיאוגרפי אחר. כאן, בתוך החומות, מתרוצצת אנרגיה אחרת. מאות שנות חיים העניקו לעיר העתיקה לא רק הוד קדומים אלא גם סוג של יראה. מקדש מלך.

תמונה שלישית - במדרוני עיר דוד/סילוואן

אני מהלך במדרון הגולש לעיר, דרך גיא בן הינום. בצלע הדרומית, מימין לי, מתפתח במהירות הפארק הלאומי שכולל חווה אורגנית לדשנים ומגדר היטב את כל המרחב שמתחת לאבו תור כחלק משטח העיר. בצד ימין סימני נטיעות של בוסתן ענבים גדול - גם הוא חלק מהתוכנית הכוללת לייצר את מעטפת ההרחבה של העיר הצפופה שלמטה.

לא מזמן ביקרתי בבתי פלשתינים בסילוואן, המשקיפים על עיר דוד ממזרח. יש בתוכי מאבק פנימי ביחס לחיים היהודיים שמתעוררים כאן. בעין אחת אני חווה את תהליך שיבת ציון כחלק מהגשמת תוכנית אלוהית לתחיית האומה. בעין השנייה אני רואה את אלפי תושביה הפלשתינים של סילוואן ואת קשיי חייהם באזור הדמדומים ללא ריבונות המדינה, שהוא קרקע לטרור פלשתיני רצחני ולהתנכלות לאומנית יהודית.

בשכונה הזו, לפני 3,000 שנה, ביקש דוד למצוא את נקודת החיבור של כל שבטי ישראל. נקודה שאינה שייכת לשבט ומכלילה בתוכה את השבטים כולם. אותה נקודה שעל פי המסורת נתקדשה על ידי אברהם כהר בית ה'. כך נולדה ירושלים. נקודה ארכימדית להגשמת הייעוד האלוהי.

הנקודה הזו, ששבה לידי העם היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, מיושבת בעשרות אלפי פלשתינים החיים כתושבי מדינת ישראל ואזרחי ירושלים. בעבר היתה כאן שכונה יהודית (כפר השילוח) שבימי המרד הערבי ננטשה מפחד הטרור הפלשתיני. בשנים האחרונות הוחזרו כמה בתים לידיים יהודיות, לאחר מאבק משפטי ארוך. מהו עתיד השכונה הזו? האם קברניטי היישוב היהודי חולמים על שכונה מעורבת ויכולים להכיל אותה? האם אפשר לחלום כאן על דו־קיום בשלום, או שחלום שיבת ציון מטשטש את דמות המשפחות הפלשתיניות, שמביטות אל האופק בייאוש מוחלט?

מבט כולל - שאלו שלום ירושלים

ירושלים מלאה בגודש מופלא של חיים שוקקים, במזרח העיר ובמערבה, בשכונות חרדיות ובמרכזי חיים חופשיים. אני חש את מלוא עוצמת השפע והטוב שבה התברכתי לחיות בירושלים, מקדש מלך ומחוז חפץ של אנשים רגילים החפצים לחיות באהבה ובטוב.

הרב ד"ר בני לאו הוא ראש מיזם 929