כיוון שבחודשים האחרונים אנו מוצפים בדרישה לאחדות ("אחדות עכשיו!"), כדאי להקדיש לה כמה שורות. אחדות מתחילה בלבבות, ממשיכה בשיח מכבד ומסתיימת בהחלטה על פי מנגנון מוסכם.
עם ישראל מאוחד מתמיד! עם קרוע ושסוי לא מסוגל לצאת למלחמה ביחד, בטח לא למלחמה ארוכה.
אל תאמינו לאמירה שיש שסע בעם. אילו היה שסע בעם, היינו רואים מאות אלפי אנשי ימין שועטים בזעם לכיוון איילון ומכים, חלילה, את אחיהם לאחר שביזו אותם, כינו את נשותיהם "שפחות", איימו בסרבנות ובפירוק הצבא, טינפו על צה"ל בחו"ל, איימו בהעברת כספם למדינות זרות ולא קיבלו את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות.
אז אין שום קרע בעם. אל תאמינו לזה והפסיקו לחזור על זה. ככל שתמשיכו ללהג שיש קרע - כך הוא ייווצר ויגדל.
יש גורמים שחשוב להם ליצור בעיה ולהסליל אותנו דווקא לפתרון שלהם.
באמצעות דיבור על "שסע וקרע" הם מרוויחים תועלת נוספת - הגברת המתח בלבבות וברחובות כדי שיהיה את מי להאשים בזה - וכולנו יודעים את מי. ועכשיו שאלה: איזה ציבור ייבהל לשמע "שסע וקרע" וירוץ הכי מהר לכיכרות לשמע "עצרת אחדות"?
למי עוד חשוב לדבר על אחדות כיום? - למי שרוצה להעביר עסקת חטופים בכל מחיר, כולל פגיעה בביטחון המדינה. חשוב לו להקים מחלקה שתעסוק ב"אחדות" כדי למשוך את הציבור שהכי יתנגד לעסקה. ומי הציבור הזה? לכן יש למשוך אותו עם תפילות, שירים נוגים, שמע ישראל המוני, כדי שיעמוד מול משפחות של חטופים, יראה אותן בוכות ודואבות ויתקשה להתנגד לעסקה מופקרת. כשאומרים לכם "צריך אחדות למען החטופים" אנא שאלו את הדובר "האם יש מישהו בישראל שלא רוצה להשיב את החטופים?"
אם עם ישראל ואחדותו היו מספיק חשובים, הם היו מצטרפים למסר שאומר "שחררו את החטופים מתוך כבוד לאומי ובאחריות לחייהם של כלל אזרחי המדינה" (המסר של "פורום תקווה"...).
האם נהיה אידיוטים שימושיים ונלך שבי אחר משרדי היח"צ? התשובה בינתיים היא כן...
בכנס של החמ"ד, החינוך הממלכתי דתי, שבו השתתפתי כאיש חינוך, דובר חשוב הזכיר לקהל שעל החמ"ד לחנך להקשבה, לסובלנות ולהכלה. ישבתי בקהל ונעלבתי עבור כל ציבור החמ"ד ועבור מיליוני מצביעי ימין שלמרות כל רשימת המעשים השחורים שנעשו נגדם והוזכרה לעיל - התנהגו למופת, כאחים. למעט מקרים בודדים הנספרים על יד אחת, במשך תשעת החודשים שלפני המלחמה ראינו עד כמה האחדות טבועה דווקא בימין. לעובדה זו ביטויים תקדימיים רבים. למשל, גיבוי מלא לממשלות שמאל בעת מלחמה וקבלת הדין הקשה בתקופת הגירוש מגוש קטיף. במקום שבו הלאומיות ועם ישראל הם במקום הראשון - לא תראו פירוד ושנאה, בטח לא כתופעה מקיפה.
אילו היה שסע בעם, היינו רואים מאות אלפי אנשי ימין שועטים בזעם לכיוון איילון ומכים, חלילה, את אחיהם לאחר שביזו אותם, כינו את נשותיהם "שפחות", איימו בסרבנות ובפירוק הצבא, טינפו על צה"ל בחו"ל, איימו בהעברת כספם למדינות זרות ולא קיבלו את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות
בפעם הבאה שמזמינים אתכם לעצרת אחדות, אנא בדקו מי הגוף המזמין, מה ידוע לכם עליו, מה המסרים שלו, למה חשוב לו לייצר ערב כזה ולמה הזמין דווקא אתכם. בפעם הבאה שמשפריצים לכיוונכם את המילה "אחדות" אך לא מכבדים אתכם ואת דעתכם - דעו שזו לא אחדות. דווקא בימים אלה נעמוד על הכבוד ההדדי. כבוד משורש כב"ד. כלומר משקל, חשיבות ועניין. אחדות באה לפני כבוד רק במילון.
ובינתיים הרימו את עיניכם, הסתכלו סביב וגלו שעם ישראל מאוחד מתמיד. בננו איתן חטוף בעזה, ואנו ומשפחות החטופים האחרות נמצאים בקושי עצום, דאגה בלתי פוסקת וחשש מדפיקה בדלת.
אך אנו לא לבד בשום אופן! כולנו עטופים בעזרה, אדיבות ואכפתיות מכל פינה. נכון שיש פה ושם כמה מאות שלא מכבדים ולא רואים עצמם אחראים על הביחד שלנו, אך הרוב המוחלט אוהב, מכבד ואחראי. והרוב קובע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו