להטיל עיצומים על הרשות הפלשתינית

הודעת שלוש מדינות אירופיות על הכרה במדינה פלשתינית היא מחווה חיצונית חסרת ערך לכשעצמה.

מדינות רבות קדמו להן, והדבר לא הרחיב במאומה את יכולת הפעולה של הרשות הפלשתינית המבקשת הכרה כמדינה. זו הכרה ריקה בישות שאיננה ריבונית הלכה למעשה, אך מקפלת בתוכה איום פוטנציאלי חמור על ישראל, שכן מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב, שותפות למחשבה הכושלת בדבר "שתי מדינות".

לדעתן, מדינה מוסלמית־ערבית עצמאית במרכזה של ארץ ישראל היא התגובה המדינית ההולמת עכשיו לזוועה של 7 באוקטובר ולתמיכה העממית הרחבה בה בקרב ערביי שומרון, יהודה והרצועה. זו תוכניתן, לנוכח שאיפות ההשמדה של הרשות הפלשתינית ההרסנית והמושחתת, המופגנות בהצהרות בכיריה, במערכת החינוך שלה ובתמיכה הכספית שהיא מעניקה לטרור.

בהסכמי אוסלו החזרנו בטיפשותנו למחשבה המדינית הבינלאומית את המוסכמה ששתי מדינות בארץ ישראל הן "פתרון החידה" לסכסוך היהודי־ערבי על הארץ. הסכמי אוסלו היו טעות אסטרטגית כה חמורה, עד שהם מצילים עכשיו את הצד הערבי מתשלום מחיר מדיני על הפגנת רצחנותו הקטלנית באוקטובר 2023. הוא אינו נוחל תבוסה מדינית בגינה, מפני שבמו ידינו ביססנו מאוד את מוסכמת אוסלו, הגורמת לשוחרי טוב למיניהם במערב, לצד שוחרי רע שם, לנסות לטפח למען הערבים בארץ גרסה מוגדלת ומסוכנת הרבה יותר של המפלצת הניאו־נאצית שצמחה מ־2007 ברצועת עזה. זו סכנה אסטרטגית חמורה לישראל.מודעוּת לסכנה הזאת חייבת להיות נר לרגלינו בבואנו לדון במה שייעשה בעתיד ברצועה.

מודעות לה גם חייבת להדריך אותנו כשאנחנו מתמודדים עם כנופיות הרצח החצי־צבאיות הפועלות על סף כביש 6 ובשאר המקומות שב"שליטת" הרשות הפלשתינית - זו שארה"ב מייעדת אותה, למרבית הביזיון, להיות למדינה בריבונות מלאה.

ואין לנו מה להתלונן על האמריקנים, כאשר אישים כמו ראש אמ"ן לשעבר תמיר הימן וראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן מלמדים סנגוריה על הרש"פ ומטשטשים, שלא לומר מכחישים, את תמיכתה בטרור המסמנת לנו את תוכניותיה הזדוניות לעתיד. עלינו להיגמל מהעמדה התבוסנית שהשתלטה על הממסד הביטחוני שלנו בסוגיית המאבק על הארץ.

הצעותיו האחרונות של שר האוצר סמוטריץ' לפעולות נגד הרש"פ הגיוניות בהחלט. באמצעות דמוניזציה מכוערת מנסים להשתיק אותו, להפוך אותו ל"הזוי" שאין לדון עימו בכלל, שעה שתפיסת אוסלו שהשתלטה על הממסד הביטחוני שלנו ברובו היא־היא ההזויה, זו שהמציאות חוזרת ומציגה אותה בכל עליבותה.סמוטריץ' צודק: ישראל חייבת להגיב תגובה כלכלית כואבת על מלחמת הדין הבינלאומית שהרש"פ מנהלת נגדנו.

הצעותיו האחרונות של שר האוצר סמוטריץ' לפעולות נגד הרש"פ הגיוניות בהחלט. באמצעות דמוניזציה מכוערת מנסים להשתיק אותו, להפוך אותו ל"הזוי" שאין לדון עימו בכלל, שעה שתפיסת אוסלו שהשתלטה על הממסד הביטחוני שלנו ברובו היא־היא ההזויה

אם הרשות חותמת על אמנות שאין לה סמכות לחתום עליהן, ישראל יכולה וצריכה להגיב בשלילת תקציב מהרשות. אם הרשות מתחזה למדינה ומפירה בזה את הסכמי אוסלו - ניטלת ממנה החסות של ישראל. אם מדינות עוינות לישראל מנסות לסכן אותנו, עלינו להגיב בסיכול ישיר של הסכנה - להרחיב את ההתיישבות בבקעת הירדן, במרחב בין מעלה אדומים לירושלים ובשאר גושי ההתיישבות בשטחים. עלינו להמחיש לארה"ב ולמעצמות המערב את נחישותנו לסכל את המזימה לגמול לערבים בפרס על זוועת אוקטובר ועל סרבנותם להשלים עם מדינת היהודים. הדרך היא הרחבת ההתיישבות ועיצומים כלכליים, הבאים דווקא בתגובה על פעולות חד־צדדיות של שלוש המדינות האירופיות.

לטווח הבינוני, הכיוון הוא זה שהותווה ב"תוכנית המאה": מונופול צבאי לישראל בכל הארץ לרבות הרצועה, ניהול עצמי ערבי מוגבל ומפורז ללא שליטה על גבולות, והחלת ריבונות ישראלית על בקעת הירדן ועל גושי ההתיישבות.